מה הבלגן הזה כאן? תתקשרי למשפחתך, שהם יגיעו לסדר את הבית, נאנחה תמר. אני לא אהיה האחראית לנקות אחרי כולם. די לי לשטוף את המצעים אחרי החברים שלך; הם נמאסו ללון בבית הנופש שלנו.
שמע, אמא שלך בדיוק התקשרה, אמר אהובה, בעלה של תמר בזמן ארוחת ערב. הם מתכננים סוף שבוע של ברביקיו עם המשפחה.
טוב, ענתה תמר. תנו להם לנסוע, ומה אנחנו כאן? היא לא אהבה את חנה, חמותה, במיוחד.
הם רק רוצים לבוא לבית הנופש שלנו, הסביר יובל. אין להם בית חקלאי משלהם, ובשבת אני צריך לעבוד במוסך. זה היה ברור מאליו. אמרתי שאין לנו אפשרות לנסוע לסוף שבוע, ולכן ביקשתי מהמורה מפתחות.
תמר נאלצה להסכים, אך חלתה על עצמה את ההחלטה שמאוחר יותר תצטער עליה. כשהשבוע הבא היא ובעלה נסעו לבית הנופש, נתקעה בתדהמה. המקום נראה כאילו עבר כאן סערה.
פירות יער אספו, הרצפה הייתה מלוכלכת, על הכיריים עמדה סיר עם מרק ישן. הווילון בחלון המטבח נישף. תמר לא יכלה להבין מה קרה. בן המשפחה של יובל היה כבר בן שישים.
היא הפנתה את כל הטענות לבעלה.
מה הבלגן הזה כאן? תתקשרי לבני המשפחה, שיבואו לסדר, קראה שוב תמר. אני לא אצטרף לנקות אחרי כולם. כבר מספיק לי לשטוף מצעים אחרי חבריך.
אולי תתאימי, תכניסי למכונת הכביסה ותחזיקי, הציע יובל.
ובפעם הבאה תעשה את זה בעצמך! מה קורה לביתי ולגינה שלנו? שאלה היא בקול רם.
אבל יובל לא חייג אף פנייה. תמר לא דיברה איתו, ולאחר זמן קיבלו את המחלוקת ושכחו אותה. הם נישאו לפני שנתיים מרקעים של אהבה, ואין להם עדיין ילדים.
היום עבר כרגיל: עבודה, בית, עבודה, בית. בסופי שבוע הם יצאו לטיול או לחופשת טבע עם חברים. הכל השתנה כשאמא של תמר נישאה והגיעה לגור בעיר אחרת; בית הנופש עבר לבעלות תמר.
לאחר מכן כל בני משפחתו של יובל התקרבו אליה. כל אחד רצה לבוא לבקר, כי כולם יודעים שהברביקיו בחוץ טעים יותר.
דוד, חכמים, דוד שלישי, דודות, סבות וסבות של יובל כולם חפצו באוויר הפתוח, בנהר ובברביקיו, אפילו חברי יובל. כולם הגיעו עם לילה על פניו. יובל הכין את המנגל כרגיל. תמר חשה שזה מציק לה, אך לא רצתה להרוס את הקשר עם המשפחה והחברים, ולכן חיפשה פתרון.
היא התחילה לחכות לסופי שבוע בציפייה. כשתמר ויובל נישאו, אמא של יובל הייתה כבר מבוגרת. היא ילדה בן במאוחר, ויש לה גם בת מרים, אחותו של יובל, גדולה ממנו בעשר שנים. חנה, חמותו, הייתה משוררת מהכפר והאמינה שכל דבר סביב משותף.
חנה ומרים לקחו לבית הנופש כל מה שרצו קרמים, שמפו, ספוגים ואפילו נעלי הבית של תמר. ואז חנה התקשרה שוב וביקשה מיובל לתת להם מפתחות. הפעם מרים תכננה לשאת את המנהלת שלה לחופשה וברביקיו.
ולא שאלו תמר איך היא מרגישה לגבי זה.
נמסור את המפתחות לאמא, אמר יובל, וזכר את תגובת תמר הקודמת אך לא רצה לעסוק בנושא.
תמר הבינה שהגיעה העת לפעול, ואילו יובל מצא עצמו בצד השני. אחרי מחשבה, היא התקשרה לאמא וסיפרה לה את המצב.
אחזור אליך, השיבה האמא בקצרה.
כעשרים דקות אחרי, היא חייגה והודיעה שהדודה שלה, אלונה, תבוא עם בעלה ולבלות שם כמה ימים. אלונה הייתה דודה שמפחדת ממנה תמר מאז ילדותה, כשלפעם אחת שלחו אותה לחופשה אצל אלونة בקיץ, וזה נחרט בזיכרונה.
אלונה חייגה בערב.
מה שלומך, אחיינית? למה כל כך שקטה? איך נראית? שאלה בחיוך. נרצה להבהיר לך מה לעשות להבהיר או להבהיר?
תמר נבהלה.
אמרת שדירה שלנו שייכת לי? שאלה אלונה.
לא זוכרת, אבל כולם בטוחים שזו דירה שלי, ענתה תמר בפחד.
אל תדאגי, נפתור זאת בצורה הטובה ביותר, אמרה אלונה.
ביום ראשון חנה, חמותו, קראה בכעס:
מכרתם את הבית? איפה הכסף? למה לא אמרתם לנו?
מתברר שביום שבת הגיעו מרים עם המנהלת שלה וחנה עם יובל לבית הנופש. על המגרש, חבורה של חמישה אנשים כבר גרו והכינו ברביקיו.
מי אתם? קראה בחשש חנה.
ואתם מי? שאלה באגרסיביות האישה המארחת, והלכה לקראתם. אני בעלת הבית, לא מכירה אתכם, מאיפה קיבלתם מפתחות?
חמתו של יובל נאלצה להסביר על הקשרים המשפחתיים והמפתחות שניתנו. המארחת נראתה מאוכזבת, ומרים השתבשה. חנה השאירה את המפתחות ודרשה להם לעזוב.
תמר שמעה מרחוק איך חנה צועקת בטלפון. יובל לא הבין דבר, ואף לא יכל להכניס מילים.
תני לי את הטלפון, אמר יובל, והעביר לתמר. הבית הזה לא שלך! צעקה חנה בטון מרומם.
האם שאלתם? ניסתה תמר לדבר ברוגע. האם החלטתם שהכל סביבכם הוא שלכם גם?
את יודעת שמרים הזמינה למנגל את המנהלת שלה, זה עלול לפגוע במקצועה, היא רוצה להרשים, ואם יפטרו אותה זה באשמתך, התלוננה חנה.
ואני מה? חייכה תמר, שמחה שדודה אלונה כאן לבקר, אתם אפילו לא שאלתם אותי. קחו מה שלכם וחזרו לבית שלכם.
אחרי זה, אני לא אחזור לשם יותר, והמשפחה שלי לא תחזור גם, אמר יובל בפחד.
היו זו הפעם הראשונה שהם התנגשו. יובל נפגע, מרים פוטרה.
לעולם לא אסלח לך, אמר הוא. המשפחה שלי אוהבת אותך ודואגת, אבל את מרימה לי קיל.
תמר חשבה שמרים פוטרה מסיבה אחרת והבינה שאין לה חיבה למעט כמה מהם. הקשר עם יובל הגיע למבוי סתום.
אמא, נראה לי שאני מתכננת להתגרש מיובל, קראה תמר.
תחליטי לעצמך, את כבר בוגרת. איפה תגורי? שאלה האמא. השכרתי דירה, לך אל אלונה.
תודה, השיבה תמר במבוכה. אולי אשכרה אשכרה אשכור דירה.
תמר הגישה תביעה לגירושין, שכרת דירה ועזבה את הבית. היא לא חזרה עוד לבית הנופש.
לסיום, למדו שני הצדדים שיעור חשוב: כשחושבים רק על הנוחות של אחרים ושוכחים את הגבולות האישיים, מרגישים נפללים וללא שליטה. לדעת מתי לשים גבול ולשמור על עצמאותנו הוא המפתח לחיים בריאים ושלווים.
