Author: Hazel Tang
יום שלישי, 15 ביוני 2026 יומן אישי היום נגשתי אל המדרחוב המשומר בקפידה, כאילו על במה. כל צעד היה מדויק, קר וחישובי. ידעתי: זו איננה חזרה רגילה, זו נקמתי.
כמה לא במקום החגיגה הזאת, אמרה רותי. מצאו זמן לחגוג, ובחוץ לכפר! לקולה הגיעו קטעי משפטים של גבר בלתי מרוצה. היא הבינה שהאח של בעלה הזמין אותם לחגיגת יומולדת
חנה כהן, עלייך לדאוג שהנערה תמשיך ללמוד. כאלה ראשים מבריקים נדירים. יש לה תשוקה מיוחדת לשפות ולספרות. היית רואה את יצירותיה! הייתי בת שלוש כשהמצאתי אותה
את מי? מרים כהן עם מיכאל יצאו אל המרפסת והביטו אל האורח. זה אל מרים כהן! אני נכדתה, יותר נכון, נכדת נכדתה. אני בתו של אליעד בנו הבכור של מרים כהן.
כמה טוב שיש לי אותך, לחש באוזן של יובל, חובק את אשתו בחוזק. ואני שמחה שאתה כאן, איתי, לחשה שירה, חודרת במבט חם. אז למי אוכל להיות, אם לא לך?
שמעת, יוסי, היא האחות שלך, ואני האישה. ואני כבר לא יכולה להסתכל איך אתה לוקח מהילדים שלנו ומעביר הכל לאורלי. יוסי ידע שהאישה צודקת, אבל הוא לא ידע איך להתנהג אחרת.
12 ביוני 2026 היום אני מרגיש צורך לשים על נייר את מה שעובר עלינו בקיבוץ גלילית. אחרי שהעליתי את האש בחצר, שמעתי את השמועות שמסתתרים מאחורי מחבטים של שכנים
יום שלישי, 12 ביוני 2026 היום אני מתיישב בפתיחה של יומן זה, אחרי ערב ארוך של רעש רגליים בחלל המדרגות של הבית. כשפתחתם את הדלת של הדירה שלנו בירושלים, מיד
היי, מה שלומך? תפסתי רגע ואספר לך סיפור שקרה לי בחיי אחרי פנסיונר. קח נשימה, זה די ארוך, אבל תוריד את העיניים ותקשיב. במלון קטן במרכז תלאביב, בעבודה שלי
29 באוגוסט 2026 היום אני חובץ את מחשבותיי במילים, כמו שמסדרים ספרים במדף של סבתא, כדי שלא ישכחו. נוגה, אל תכעסי עליי, אני לא עומד לחיות איתך, אמרתי בקול חשש.









