יום שלישי, 12 ביוני 2026
היום אני מתיישב בפתיחה של יומן זה, אחרי ערב ארוך של רעש רגליים בחלל המדרגות של הבית. כשפתחתם את הדלת של הדירה שלנו בירושלים, מיד נפל לי על העיניים נעלי חמות של חמותי ריבקה שלמה, עומדות במרכז המסדרון. ברור שלא יהיה לי מנוחת ערב.
ריבקה צעדה אליי מהמטבח במבט של שופטת בבית משפט, וקראה ברשימותיה כאילו מתכננת ארגון חקירות.
שוב באת אל בית האישה הזאת? שאלה, קולה חקוק. הבית, בעלך, הילדים הכל מתנגש. טוב שהגעת, אחרת היו יושבים רעבים על השולחן.
ריבקה שלמה, יוסי יודע שהייתי צריכה להישאר במטבח עד מאוחר יותר. הכנתי ערב, הוא רק צריך לחמם. הוא יוכל לנהל לבד, אפילו בלי העזרה שלך ענתה רעייתי רות, בלי פקפוק.
עשרת השנים שבהן נישאתי לרות, נחשפתי לכך שהחמות תמיד לא מרוויחה כל דבר שאמרתי נמסר אליה כמו תחנות רדיו שמנגנות כל היום. עם זאת, ההתחלה הייתה קפדנית. ריבקה היא החמות השנייה של רות. הראשונה לאה שמעון הייתה אישה מתונה, שלא חצתה גבול של משפחת בנה, לא נתנה עצות לא מבוקשות ולא נודעה בכיבוש מקום.
אך כשנדרש עזרה, היא הייתה שם. רות זוכרת איך לאה ישבה בלילות עם בתה בת שלושה חודשים, מרים, כשהיא מתבלבלת בין היום ללילה, איך היא באה לקחת אותה לטיול, ואמרה:
אל תדאגי, תנמי. לוי יחזור, הוא עצמו ידאג לארוחת הערב.
כאשר מרים חגה חמש שנים, בעבודה של אלכסנדר התרחש תאונה, ורות נותרה אלמנה. לאה, שאיבדה את בנה היחיד, לא זזה מהצד באותו רגע קשה. שלושת החודשים הראשונים אחרי האבדן חיו ביחד, תומכות אחת באחת.
הצעתי ללאה להמשיך לגור איתנו, אך היא עברה לדירתה:
רות, את רק בת 28. עוד תמצאי אהבה. איך אסגור את פתח הבית שלך כשאת מקיפה אותו באהבה?
שלוש שנים אחרי נישואינו, יצאתי מהבית יחד עם יוסי, אך לאה לא עזבה. הוריו גרו רחוק, ולכן היא הפכה כמעט לאמו של רות, והפכה לחברה קרובה של מרים, שהייתה כזאת שלא מצאה מישהו אחר.
התנהגותה של ריבקה, שהחליטה שהיא בעלת זכות לנהל את דירת רות כמו בעלת הבית, הפתיעה אותי מאוד.
בביקור הראשון של החמות השנייה, היא ביקשה מיוסי להסביר לה שאינה רק אורחת, אלא שצריך לתאם ביקורים ולהתנהג בהתאם.
על קולם של ריבקה, שטענה שהיא רוצה לעזור ומדברת רק ממניעים טובים, ענתה רות:
כבר אינני בת שמונה עשרה. כבר אז, כשנסעתי ללמוד מהוריי, הייתי עצמאית. אחרי שלוש שנים נישאתי ושבע שנים עם יוסי, אינני צריכה עוד ללמד איך לבשל או לנקות. אני יכולה ללמד אחרים.
אז אבוא אליך, ריבקה, ואחצה את החדרים עם מטלית לבנה ארכיב לך “מבקר”.
בשם יוסי, הוא תמך באשתו, ואם האמא תערבב את השוליים, הוא יטפל בעניין בעצמו.
בסופו של דבר, רות הצליחה להדחיק את ריבקה מהתערבות בניהול הבית ובחינוך הילדים. כשרוטה, אחרי שנה נישואין שנייה, הפכה לאם של בן, ריבקה לא נכנסה יותר עם עצותיה. אך עדיין הייתה לה חברה שתדווח לריבקה איך היא “מחנכת” את האישה של הבן הקטן.
ריבקה רצתה לשתף גם היא, אך לא היה לה מה להתגאות. למרות זאת, היא המשיכה לבטא חוסר שביעות רצונה מרות שמבקרת את לאה שמעון ועוזרת לה.
היה נחמד אם הייתה זו בת משפחה קרובה! כשהייתה קטנה, שלחתי אותה בקיץ לבית הגן של סבתא שמחתי על כך.
אבל עכשיו היא למדה בעסקים, ורות ממשיכה להגיע לבקר. זה כבר עבר כמה שנים! היא באה פעמיים שלוש לשבוע אמרה לחברה.
השנה האחרונה, רות ניבאה לבקר את החמות הראשונה יותר. ריבקה קראה ללאה “הזקנה”, למרות שהיא רק שבע שנים מבוגרת ממנה. המחלה הפתיעה, ולאה נפלה במצב חמור, כך שרות ביקרה אותה בבית חולים ובביתו.
אתה מבזבז כסף משפחתי על אדם זר האירה ריבקה.
אל תדאגי, ריבקה, לאה חצתה את המגרש, מכרה את הבית של הארץ, ולכן יש לה מה לעבור על הטיפול הרפואי, ולא ישאל ממך השיבה רות.
כאשר לאה החלה להחמיר, רות שכרה מטפלת והוציאה חופשה כדי לבלות חצי יום איתה כשבעלה בעבודה והבן בבית הספר.
אפילו כך, ההמשך היה רק דחיית המוות של לאה, עד שלבסוף היא הלכה לעולמה.
באותו רגע, ריבקה התחילה לחקור את ענייני הירושה של החמות הראשונה:
היא מכרה את הבית, אך לא השתמשה בכל הכסף בשנה. יש לה פנסיה יפה, כנראה יש לה חסכון.
והדירה בת שני חדרים תעבור למורשת חשבה ריבקה, אך רות לא שאלתה חששה.
היא הפנתה את השאלה לבנה, ותשובתו לא הרגיעה אותה.
על מי נקבע הצוואה? בטח על מרים היא בת האישה.
ומה עם סבתא? למה רציתי לרוץ אליה? נהתה ריבקה. תארי לעצמך איך היא תבכה!
אל תדאגי לי, אמרה רות לחמותה. אני יודעת שלאה תשאיר הכל למרים. אני כבר הלכתי איתה לנוטריון לפני שנה.
למה קפצת סביביה כשידעתי שלא תיפגעי כאן? קראה ריבקה. תניחי שמרים תטפל בה.
הייתי אסביר לך, אבל אני חוששת שלא תביני השיבה רות.
בזמן המתאים נרשמה הירושה, מרים קיבלה את כל המסמכים על הדירה והחלק הכספי.
הוחלט שבזמן שלמדת במעונות, הדירה תשוכר, וההכנסות יועברו לחשבון של מרים. כאשר תסיים את הלימודים, היא תחליט אם לחזור לעיר הולדתה או להישאר במרכז הארץ. אז תמכור את הדירה ותקנה אחרת.
כששמעה שרדונו של הדירה יושכר, ריבקה הציעה:
למה להשאיר אנשים זרים? הם רק יהרוסו משהו. תנו לקסינה לחיות שם.
קְסִינָה, בתה של ריבקה, בת שלושים וחמש, עדיין גרה עם אמה. היא יפה, בעלת מראה נאה והייתה בת השכל. עבדה והייתה בעלת רומנטיקה מדי פעם, אך לא נישאה.
ריבקה, באופן טבעי, חשה דאגה עמוקה כלפי קְסִינָה.
למה קְסִינָה לא מוצאת מזל? רות אלמנה עם ילד הצליחה “לגנוב” את יוסי! חשבה האישה.
היא חשבה שאם לבתה תהיה בעלת דירה, היא תוכל להתחתן.
אין בעיה שהדירה שייכת למרים חיבבה ריבקה. בעוד שלוש-ארבע שנים משהו יכול להשתנות אולי מרים תמצא שם בעל עם נכס, ואז נוכל לשכנע אותה להעניק קְסִינָה את הדירה. אך ריבקה החליטה לשמור על השקט.
היא התאכזבה מאוד כשמרס סירבה לאפשר לקְסִינָה לשהות בדירה שלה:
היא לא תשלם כמו השוכרים האחרים אמרה מרים. אני מתכננת לקחת משכנתא בעתיד. אולי אתאר את ההגירה לבירה אחרי הלימודים, אז הכסף יצטבר.
קְסִינָה חמדנית, רק חושבת על עצמה הקליצה ריבקה על רות. שתיכן אינן חושבות אלא על עצמכן. אילו היו לה דירה, אולי היא הייתה מתחתנת.
אמא, הבית שלך שלושה חדרים. תמכני, קני דירה של חדר אחד וקני לקְסִינָה הציע יוסי.
אתה מי, שמדבר על זה? נטללה ריבקה. שלושת החדרים שלי, ואין לכם חלק. למה אפחת על עצמי בגיל מבוגר? כל חיי גרתי כאן ולא מתכוונת לעזוב.
זה לא קוֹלִי, אלא אתה התערבה רות. אינך מוכנה להקריב את הדירה של ביתך לבתך, אבל מדברת על בית זר.
כך נותר קְסִינָה עם אמה. מרים שכרה את הדירה עד סוף הלימודים, ואז מכרה וקנתה חדשה במרכז האזור. היא ביקרה גם בבירה, אך רק לשבוע. כמו שאומרים, “הטוב הוא איפה שלא נמצא”.
—
היום, כשאני מביט על כל הסיפור הזה, מבין עד כמה הגבולות משפיע על מערכות יחסים. חמות, בנות, נכדים כולם נגררים ברשת של ציפיות שלא תמיד מתיישבות. למדתי שלפעמים, אם תאפשר לדם וללב להחליט, תמצא שלווה פנימית יותר משאתגרי החיים.
**לקח אישי:** כבוד לעצמך ולזולת, והבנת מגבלות אלו הם המפתחות לבניית משפחה מתפקדת.
