האם אי פעם חשבתם כמה הרבה אפשר ללמוד על אדם רק ממשפט אחד בפרופיל באתר הכרויות? לא תמונה ליד רכב מושאל, לא רשימת דרישות בגובה חוק, אלא משפט קצר כאילו זרוק כבדרך אגב, אבל בעצם מאוד מדויק.
“מחפש אישה ללא בעיות כלכליות”.
בדיוק המשפט הזה קפץ לי לעין כשגללתי בעייפות בשבת בערב בין פרופילים. בתמונה הופיע גבר הכי ממוצע שיש: לא שמן, מבט רך, חולצה מגוהצת ונקייה. נקרא לו עופר, בן 45.
לרוב אני מדלגת מיד על ניסוחים כאלה. בתרגום נשי זה בדרך כלל אומר: “אני לא מתכוון להשקיע כלום ומקווה מאוד שאת תשלמי על שנינו”. אבל באותו ערב התעורר בי הצופה הסקרני. באמת הסתקרנתי מה עומד מאחורי הדרישה הזו לעצמאות כלכלית מצד גבר שנראה… איך לומר? ממוצע פלוס־מינוס.
סקרנות לא תמיד מובילה למשהו טוב, אבל הפעם היא נתנה לי חומר לסיפור. קבענו להיפגש.
מפגש ראשון: סטריליות ודאגה סמויה
עופר הציע שניפגש בגינת יהושע. פתרון קלאסי למי שחושש לשלם יותר מדי על קפה בפגישה ראשונה. לא התנגדתי אני אוהבת לטייל, והמזג אוויר היה נעים ומאיר פנים.
הוא הגיע בדיוק בזמן, על הדקה. בהתחלה חשבתי שזה סימן טוב, אבל בהמשך הבנתי: זו לא בטחון עצמי, זו דיסציפלינה של תלמיד ממושמע. הוא עמד בכניסה לפארק, זקוף, במכנסיים מחויטים עם קפל חד וחולצה לבנה, כמו מתוך חלום שלא ברור אם הוא שמח או טקסי.
“שָׁלוֹם,” אמר, מביט במבט שקט על המעיל שלי ועל התיק. נדמה היה שהוא בודק אם יש עלי שמות של חברות עיצוב מוודא שאולי אין לי “בעיות כלכליות” נסתרות.
הלכנו לאורך השדרה, ועשר הדקות הראשונות עברו בברברת רגילה: מזג אוויר, פקקים, הלחץ מהעיר. עופר דיבר בעברית כמעט ספרותית, אבל בקול שלו הייתה איזו נימה מוזרה כאילו כל הזמן חיכה לאישור או התנצל מקדימה.
ראיון עבודה על תפקיד “אישה נוחה”
כשהחלק הרשמי נגמר, עופר עבר ישר לעיקר. בלי מבוכה, כמו שפותח טופס קבלה.
“מה את עושה בחיים?”
“אני חשבת ראשית בחברה לשירותי שילוח.”
“אחלה. זה יציב. יש לך דירה משלך או משכנתא?”
כמעט מעדתי. בדרך כלל שואלים כאלה דברים אחרי ששותים קצת יין, לא ברבע השעה הראשונה של טיול.
“יש לי דירה,” שיקרתי, רק כדי לראות לאן זה מתגלגל.
“מעולה”, נראָה שהוא נרגע. “פשוט היום הרבה נשים מחפשות זוגיות בגלל בעיות הלוואות, חובות, משכנתא. אני חושב שצריך לבוא לזוגיות כשווים.”
במילים זה נשמע הגיוני. הרי שותפות מי נגד? אבל כמו תמיד, השטן בפרטים.
“ואתה?” שאלתי. “אתה גר לבד?”
ואז עופר זרק את המשפט שהייתי אמורה לעצור בו, אבל משהו בי רצה להמשיך בצפיה בפסיכודרמה הזו.
“לא, אני גר עם אמא שלי. זה נוח וחכם. למה לשלם שכירות כשיש דירת ארבעה חדרים? וחוץ מזה, לאמא קשה לבד הגיל, לחץ דם.”
בן ארבעים וחמש גר עם אמא.
“ואיך מחלקים את הבית?” ניסיתי בזהירות.
“אוי, אמא שלי אדם של פעם,” חייך אליה חיוך שלא קיבלתי ממנו כל הערב. “המטבח זה שלה, היא מבשלת מדהים. אני עוזר זורק זבל, עושה קניות לפי רשימה. בסך הכול אצלנו הכול מסודר.”
“לפי רשימה”, ציינתי בראשי.
המודל הכלכלי של בן-אמא
הגענו לדוכן קפה. עצרתי, עופר התלבט.
“את רוצה קפה?” שאל בטון כאילו הצעתי לו השקעה מפוקפקת.
הסכמתי לקפוצ’ינו.
“כנראה יקר פה…”, סקר את המחירון. “בבית יש לי מכונת קפה, לרוב מביא תרמוס, אבל היום שכחתי. טוב, ניקח. את רוצה קטן?”
הזמין לי קטן. לו לא לקח כלום.
“שתיתי בבית”, מלמל.
משם, עופר הסביר את הפילוסופיה של “אישה בלי בעיות”. בעיניו זו לא רק עצמאית, אלא גם כזו שתשתלב במערכת המוכנה בבית.
“אני לא מבין למה לנשים כל כך אכפת מכסף”, אמר. “נגיד האקסית שלי כל הזמן: לנסוע לחו”ל, להחליף רכב. למה? הרכב נוסע, יש דירה. אנחנו חיים צנוע, תמיד עם חיסכון.”
“ואמא לא מתנגדת שתתחתן?” שאלתי ישירות.
“מה פתאום! היא תשמח. אומרת לי: עופר, תביא כלה טובה, קשה לי כבר לשטוף רצפה.”
פה כל החלקים הסתדרו.
הוא לא מחפש בת זוג. אמא שלו צריכה עוזרת מחליפה. אמא מזדקנת, קשה לה כבר לשרת את ה”ילד” בן הארבעים וחמש. צריך יורשת לממלכת הניקיון והבישול בלי בעיות כלכליות, שלא תיגע בתקציב.
שיחת טלפון מחדר הבקרה
בכמה שיאים של נאום על חשמל ומים, הטלפון שלו צלצל. עופר קפא.
“כן, אמא? כן, אני מטייל… כן, עם אותו אחת. לא, לא קר לי, הצעיף איתי. קציצות? אהיה עוד שעה. שמן זית? ‘תנובה’? הבנתי.”
ניתק וחייך במבוכה.
“אמא דואגת. ביקשה שאגיע לפני ארוחת ערב.”
הסתכלתי בשעון. השעה הייתה חמש.
“עופר,” עצרתי, “לא חשבת שאולי ‘אישה בלי בעיות כלכליות’ תרצה לחיות את החיים שלה? אולי לגור לבד, לטייל, ללכת למסעדות?”
הוא הופתע ממש.
“למה לגור לבד אם יש דירה? זה לא חכם. מסעדות… אוכל ביתי בריא יותר. אישה צריכה להעריך בית חם.”
מי כאן באמת מחליט
נפרדתי בנימוס ונסעתי הביתה, חושבת על מה שראיתי.
גברים כאלה נדמים לנו כסתם חסכנים או ילדים טובים לאמא. אבל האמת עמוקה: עופר לא מנהל את חייו, הוא חי לפי הכללים של אמא וקורא לזה הבחירה שלו.
“מחפש אישה ללא בעיות כלכליות” זה בעצם: “מחפש מישהי שלא תזיז את הגבינה של אמא”.
אישה עם משכנתא תדרוש עזרה. אישה עם ילדים תשומת לב. אישה עם חלומות תקח אותו החוצה מהביצה. וזה לא מתאים.
ולמה זו מלכודת
האירוניה היא שדווקא נשים חזקות ועצמאיות נמשכות לסוג עופר. אנחנו רגילות לסחוב לבד, לומר: “הוא נורמלי, ביתי, לא בטלן.”
אבל “הכול למשפחה” הכוונה הכול לאמא. את לעולם לא תהיי ראשונה. תזכי בגישה לבן, כל עוד לא מפריעה לסדר ולא מבקשת תקציב.
תעבדי, תבזבזי את כספך, ובלילה תקבלי הרצאה על הגיהוץ הלא נכון.
את הפרופיל של עופר מחקתי. או בעצם חסמתי, שלא אראה אותו שוב.
קרה לכן להיתקל ב”עופרים” כאלה? יש להם בכלל סיכוי אמיתי לחיים עצמאיים, או שמזמן כבר נחתם גזר הדין? אשמח לשמוע את דעתכם.
