Life Lessons
25 ביוני 2026 היום אני חזרתי הביתה אחרי מרוץ מטורף מהאוטובוס, כמעט נושפת כבדת עומס. עמדתי לפני השער הקטן של חצר המשפחה, משענת את גביי על גדר הקש קשתיות.
נעמה, אני לא מבינה מה אתה רוצה, אומרת הוא. שום דבר מיוחד, משיב אורי.אני רק רוצה להיות לבד, לנוח כמה זמן. לך לכפר, תרגיעה, תרדדי קילוגרמים.
אברהם, אני לא מבין מה אתה רוצה, אמרתי, קרן. שום דבר מיוחד, ענה הוא. רק רוצה להיות לבד קצת, לנוח. אולי תצאי לחוף, תתפשי, תרדפי קילוגרמים.
יומן 12אפריל 2026 היום קיבלתי משימה מוזרה מאשתי, תמר. כשאמרתי לה מה אתה רוצה?, חייכה ועשתה קטע של חוסר הבנה. זה לא משהו רציני, אמרתי, רק רוצה חופש, כמה
יום חמישי, 10 ביוני 2026 היום חזרתי במחשבות אל האירוע שהפך את חיי לגמרי. אחרי שעליתי לחמישים ושש, הבנתי שלמרות גילו שלפעמים מזדקף, הלב עדיין מחפש אהבה חדשה.
היי, חחח, אז תקשיבי, זה קורה לי עכשיו, ובסוף בטח תצחקי. אני מרים, חוגגת שמונהים היום, ובשנה האחרונה חייתי בחדר הקטן בבית של נכדתי שירה. החדר היה ממש מקלט
דפיקה קלה נשמעה על הדלת. קפאתי במקומי. מי ייגיע בשעה הזו? צעדתי קדימה ופתחתי במקצת. בפתח הציף מבט העיניים המודאגות של הרבית הרבת שנים של הבית, רחל.
במהלך האביב של השנה ה80 לחיי, כשאחרי ששנתיים נישאתי מחדש, נכנסתי למאבק שמאיים לשבור אותי לנצח. נכדתי תְצָפִי, שגרה איתי במרכז ירושלים, בּדירתה הקטנה, הוציאה
מלי בתי ובעלי נעלמו לפני שנתיים ואז, ביום קיץ חם, נכדוֹתיי קראו בקול רועם: סבתא, תראי, זאת אמא שלנו ואבא שלנו! אלונה הייתה על חוף של חוף דור, בחול הלבן
לוד! את בבית? קרא ליהקשר של יוסי, נכנס לדירה. אני במטבח, ענתה דבורה. היום היא חזרה הביתה מוקדם ועמדה לבשל ארוחת ערב. יוסי הסיר את המעיל, נשטף בזרזים ונכנס למטבח.