שיעורים לחיים
שיעורים לחיים
הזקן תמיד ישב בתא מספר שבע. אותו בית קפה. אותו קפה שחור. אותה שתיקה שקטה אל החלון. המלצריות הכירו אותו בשם מר אלון גבר שיערו כולו לבן, זקן מקוצץ, מקל הליכה
ביומן אישי, 8 שנים של סודות במשך שמונה שנים, אשתי מיכל אסרה עליי לבקר בבית הוריה שבכפר קטן בצפון. לא משנה כמה ניסיתי לשכנע, היא תמיד חזרה על אותה תירוץ: “
המנכ”ל האשים אותה בגניבה, אבל פרט קטן חשף את הסוד המשפחתי הגדול במרכזי העסקים החדישים של תל אביב, נדיר היה לראות סצנות סוערות שכאלה.
На заводе над фамилией Сев был всегда повод для шуток. Мужики отпускали колкости, женщины хихикали особенно когда слышали её впервые. И вот утром у проходной
ГАНАВ הנקניקים קשה היה להתעלם מהחתול הזה. פשוט כי הוא גנב אצלי במכולת הקטנה ברחוב בר-גיורא בירושלים. ומה שהצחיק הוא עשה זאת באופן שממש לא ניתן היה לכעוס עליו.
שיעורים לחיים
המוזיקה לא הפסיקה. אבל משהו השתנה. ילדה נכנסה לחדר שבו היה ברור לגמרי שהיא לא מהמקום. בלי הזמנה, בלי טיפת היסוס. רק מטרה. אנשים שמו לב. לא בצעקותרק במבטים.
שיעורים לחיים
אתה חייב לשמוע מה היה בצהריי יום שישי ברפת של מושב גבעת ארז נשמע כמו קטע מסיפור או בדיחה, אבל הכל קרה באמת. ילד, בן אולי אחת עשרה, עומד מול סוס פראי, שחור
את סבתא הוותיקה מלווה כל המשפחה. אף אחד אפילו לא מנסה להסתיר עד כמה נמאסה עליהם נוכחותה. מדברים אליה בגלוי, בלי בושה, ושמחים שסוף סוף הגיעה האביב משמע
סבתא שהפכה לאמא כשהייתה רבקה בת שישים ושתיים, כבר חלמה על שקט. רצתה לגדל גרניומים באדנית שבמרפסת, לאפות עוגות גבינה לחג ולחכות שהילדים והנכדים יבואו לביקור בפתח תקווה.
שיעורים לחיים
אף אחד לא הזמין אותו. זה היה הדבר הראשון שכולם שמו לב אליו. והשני שהוא בכלל לא שם לב. נער בבגדים דהויים צעד על רצפת השיש כאילו המקום שייך לו יותר מלכל אחד אחר.