במפעל, הגברים נהגו לא פעם לצחוק על שם המשפחה של סבֶלִי, וגם הנשים לא נשארו אדישות—במיוחד כששמעו אותו בפעם הראשונה.

На заводе над фамилией Сев был всегда повод для шуток. Мужики отпускали колкости, женщины хихикали особенно когда слышали её впервые. И вот утром у проходной появляется новая охранница, лет сорока, такая бодрая, заглядывает в пропуск Севы и вдруг улыбается:
יו, ברבשקין? באמת יש כאלה שמות משפחה?
הנה את רואה, עונה לה סבא בשלווה ומתעלם מההיררכיה. קיים ועוד איך.
מאיפה הגיע שם כזה בכלל למשפחה שלך, אם מותר לשאול?
סבא כבר מזמן יודע להתחמק משאלות כאלה בחיוך.
מספרים שפעם סבתא רבתא שלי, בדור שקדם, השתובבה עם איזה שד בית. ככה נולד השם ברבשקין במשפחה שלנו.
האישה לא גיחכה מהשטות, אלא עשתה כזה פרצוף שדווקא סבא לא עמד וצחק בעצמו.
אתה מדבר ברצינות? לוחשת פתאום, כמעט בפחד.
ברור, ממשיך להעמיד פנים. לכולם במשפחה יצאו כוחות מיוחדים בגלל הסבתא ההיא. אז עדיף שלא תריבי איתי, יפה, כי אם תעצבני אותי אני מגיע בלילה בהפתעה, בתחפושת שד בית, ולא נותן לך לישון…
היא מביטה בחשד, מסדרת את מדי השומרים, ואומרת בקול קשוח:
תעשה לי טובה, אל תפחיד אותי! גם לשדים יש פתרונות. עברת? יופי. תמשיך הלאה, אל תעכב.
בערב, כשסבא כבר גומר משמרת, היא שוב במשמרת שלה, וכרגע לא רואה אותו אלא מיד עושה פרצוף חמוץ:
מה קרה, יפה, למה את כל כך חמוצה? הוא מתעניין בנעימות.
אני לא יפה, אני הדס לוי! עונה לו בקול תקיף. ותפסיק לבהות. יאללה, תזוז.
“נו, הלך עלי”, חושב לעצמו סבא, “עוד אויבת במקום העבודה. כנראה ההומור לא בשבילה”
למחרת בבוקר הדס לא במשמרת, אבל בצהריים פתאום היא מתיישבת לידו בחדר האוכל. סבא אוכל פירה וקציצות, ופתאום הדס פונה, בקול לחשני:
יאללה, תתוודה, ברבשקין! מה שעשית אתמול בלילה זה היה אתה?
סבא כמעט נחנק מההצהרה.
סליחה, גברת לוי, על מה את מדברת? מה הכוונה זה הייתי אני?
אל תיתמם! הרי הזהרת אותי במפורש.
במה הזהרתי?
אמרת לא כדאי לריב איתך, שבחושך תבוא אלי הביתה בתחפושת שד בית!
איזה שטויות, הדס, נו באמת זה היה בדיחה!
אה, בדיחה. אז מי בלילה תפס אותי ברגל??
מה זאת אומרת תפס?
איך שזה נשמע! נרדמתי סוף סוף אחרי חצות, ופתאום הפוך מתחיל לזוז, ומישהו תופס לי את הרגל בעדינות. כמעט קיבלתי התקף לב!
על מה את מדברת? את חושבת שפרצתי לך הביתה ו תפסתי לך רגליים?!
לא יודעת איך נכנסת, אבל ברור לי שזו הייתה היד שלך!
היד שלי? אולי זה היה הבעל שלך סתם השתעשע?
איזה בעל? אני גרושה כבר חמש שנים! אין אף אחד חוץ ממך!
ולמה לי לעשות כזה דבר?
כי אתה ברבשקין! והסבתא שלך עם השד! אמרת!
זה בדיוק מה שזה בדיחה. כולם צוחקים, רק את
נו, צחקת וצחקת תראה מה יצא מזה! כל הלילה פחדתי להירדם, הרגשתי רעשים מהפינה.
תירגעי, זה היה הכל בדמיון שלך. לא אני, נשבע.
אבל הדס מנענעת בראשה.
לא בורחת איך שאתה רוצה. הכנת דייסה? תאכל!
איזו דייסה עכשיו? סבא מהנהן בתדהמה.
יש לי חדשות, גיליתי שאין לך אישה.
נו?
אז הלילה אתה ישן לידי. אף אחד לא יכעס, נכון?
מה זאת אומרת לישון? למה?
זה לא באמת בגללך, שתשמור עלי מהשדים של המשפחה שלך. אני כבר לא ישנה בחושך, וגם באור אני לא מצליחה להירדם. קיבלת פקודה?
קיבלתי, משיב בבהלה, מבין שזה מיותר להתווכח ומתי צריך להגיע?
מיד אחרי סיום משמרת. הולכים ביחד הביתה, אוכל אצלך ואתה נרדם. בתשע אני מעירה, ואתה כל הלילה שומר עלי.
אין צורך להרחיב, שאחרי הלילה הזה, סבא כבר לא עוזב את הדס לוי. למרות שהיא טיפה עצבנית, פחדנית, היא מתגלה כסופר דואגת ואפילו, איך לומר, מחבקת, רכה וחכמה. ומה עוד גבר רוצה מאישה בישראל? רק חיבוק והבנה. וזה מספיק.