שיעורים לחיים

רעש המנועים היה החזק היחיד יותר מהדופק של הילד. כששקעה השמש מאחורי גגות פתח תקווה, מותירה צללים ארוכים כתומים על האספלט מחוץ לחנות המכולת, ילד קטן רץ פתאום אל אמצע הכביש.

הגשם טיח את גג תחנת הדלק כמו מבול שמנסה לשטוף את כל כביש 6. אורות ניאון ריצדו על אספלט רטוב. האופנועים עמדו בשורה, דוממים כמו חיות ליליות.

הִיא כרעה על ברכיה בעלים הרטובים, המעיל השחור לוחץ את האדמה, פניה טמונים בידיה הרועדות. לצידה, עמד בעלה ובהה באבן המצבה האפורה כאילו אזלו לו כל הדמעות.

הוא לא ביטל את החתונה כי היא שיקרה לו. הוא ביטל אותה בגלל שהוא נכנס הביתה וגילה ילדה על הברכיים שלו. הכניסה הייתה כזו מבריקה שחבל על הזמן קירות לבנים

הילדה הקטנה כבר החליטה שהיא מעדיפה שיכנו אותה גנבת מאשר לראות שוב את התינוק בוכה כל הלילה. בגלל זה היא עמדה מול הדלפק, אוחזת בקרטון החלב כאילו הוא לא סתם

הילד אפילו לא דפק בדלת. הוא פשוט רץ. הדלת נפתחה בחבטה כל כך חזקה, עד שנשברה טיפה והקיר רעד. הקול חתך באמצע הרעש השקט של הדיבורים המודחקים ושל כוסות הבירה

גשם הכה בגג תחנת הדלק כאילו מנסה להטביע את כל כביש 6. אורות ניאון מרצדים על אספלט רטוב. אופנועים עומדים בשורה בחשכה כמו חיות סבלניות ושקטות.