Life Lessons
שבת התחילה בטקס הרגיל שכבר הפך לשגרה אצלנו. עמוס עמד ליד תא המטען הפתוח של ה-SUV שלו, מסדר בסבלנות שקים מבד ריקים על גבי ארגז הכלים. הגב הכפוף, המעיל הדהוי
אני בן 62, וכבר כמעט ארבעה עשורים שאני מלמד ספרות בתיכון בתל אביב. חיי מתנהלים לפי שגרה קבועה: פיקוח במסדרון, שייקספיר, תה לא ממש חם, ומבול של חיבורים שצריך לבדוק.
לעולם לא אשכח את אותו ערב שבו חמותי החליטה להעניק לי משהו “מאוד מיוחד”. זה היה יום שלישי שקט ודירתנו הישנה בתל אביב התמלאה בריח של לחם טרי
לעולם לא אשכח את הערב ההוא, בו חמותי החליטה להעניק לי משהו “מיוחד מאוד”. זה היה ערב שלישי שקט, ובמטבח הישן התפשט ריח לחם חם מהתנור.
התגוררתי עם גבר שהכרתי במלון בריאות על שפת הכינרת. עוד לפני שהספקתי לשתף מישהו במה שקרה, קיבלתי הודעה מהבת שלי: “אמא, שמעתי שעזבת את הבית. זה בדיחה?”
יומן יום ההולדת של איילת וכשאגדל, אני אהיה פיה! איילתלה, למה דווקא פיה? כי ככה אני רוצה! איילת ירדה מידי של אמא, אחרי שכולם איחלו לה מזל טוב ליום הולדתה
שמי יונתן, בן 49. אני אח מוסמך במשמרת לילה במרכז הרפואי ת”א ע”ש סוראסקי. כבר עשרים שנה שאני שם, ראיתי כמעט הכל. אני גרוש שמונה שנים, ואב לבן
שמי אילנה ואני בת ארבעים ותשע. אני אחות במשמרת לילה בבית החולים תל השומר. אני עובדת שם כבר עשרים שנה, עברתי שם הכל וראיתי הכל. אני גרושה שמונה שנים.
חתול בשם תומר נמצא יום אחד ליד הכניסה לבניין שבו גר. בתרעומת לב, רץ הלוך ושוב בבהלה, מילל בקול רועד, שרט את הדלת המתכתית הקרה ואף ניסה לנשוך אותה.
**Lo quería todo perfecto** Sí, entiendo que no estás obligado. ¡Pero es tu propia sangre! ¿De verdad dejarás al niño sin ropa de abrigo en invierno?