Author: Alejandro García

Ay, mira, te cuento una historia que te va a dejar con la boca abierta. Mi tía, la hermana de mi madre, nunca tuvo hijos, pero tenía un piso espectacular

איך נועה הפכה לאמא בזכות טוב ליבה נכנסתי לבניין וראיתי ליד הדלת לדירה שלי קופסה קרטון. עמדתי רגע, תמה, ואז הצצתי פנימה בפנים, מצטנפים יחד, שכבו כלב וחתול.

בעולם של עסקים גדולים והייטק מתקדם, אנשים לא פעם נשפטים על פי מראה חיצוני בלבד. אבל לפעמים דווקא המדים הפשוטים מסתירים את האדם החכם ביותר בחדר.

הנוסע האחרון של האוטובוס הפנסון היה קטן, לא גדול מאצבע, תלוי על חוט קלוע. לא שמתי לב אליו מהרגע הראשון. את האדם שמתי לב קודם. לילה של מרץ, קו אחד עשרה

בין האמת לחלום נועה התעטפה בשמיכה חמה, נהנית מהשקט וביטחון הבית שלה. מחוץ לחלון, גשמי דצמבר הטופפו בעדינות על אדן החלון, כאילו רקדו ריקוד חורפי חרישי.

אמא – היי, מי אתה, חתול זנבוני? של מי אתה? נעמה נעצרה בכניסה לדירתה, בוחנת חתול ג’ינג’י גדול שרבץ ליד הדלת. החתול, כצפוי, לא ענה.

עינת, למה את כל כך עקשנית? הקול של רבקה נשמע כאילו היא מסבירה דברים מובנים מאליהם לילדה קטנה, עם הנימה הזאת של סבלנות מתנשאת שתמיד גורמת לעינת להצטמרר מבפנים.