Author: Lewis Simmons
מה זה, חולה? באיזה מצב הוא? קראה בתהחמה. הוא ישן. אין בזה משהו, חום קל, הכל בסדר, החורף מתחיל. זה לא סתם חורף! זו העבודה שלך, תמיד מביאה מהקופה שלך הביתה!
מה את מדברת? אנחנו כבר מאורסים עשר שנים! איזו אהובה? לי מספיק אותך! אביתל מרגישה כאילו העור שלה מודע לבגידה של בעלה. היא חווה חוסרודאות קבוע, ולבסוף מוצאת
אתם מבחינים במרקחת של פטרוזיליה רק מהתוויות בחנות! והפרי רואים רק בריבת פירות! נזעמה השכנה, רחל. רחל ובניו, יעקב ושרה, הגיעו לבית הקצה של הכפר.
למה אתה לא פותח את הדלת? לא רוצה! ובטח שלא. אורחים צריכים להודיע מראש על ביקורם, וגם לא להתגנב אל המדפים, למקרר ולארונות. למה אתה מתכוון שלא תעשה?
**סיפור זכרון משנות החומש והשנות** «ה7 ביולי! זה קורה רק במזל, או אולי במזג האוויר של קיץ חם בתלאביב. שם פרטי של האדון הוא יעקב, והשם המשפחה שונה» היא
מה הבלגן הזה? תתקשרי לבינייך שיבואו לסדר, נאנחה אורית. לא אאסוף אחרי האחרים. מספיק לי לשטוף מצעים אחרי החברים של דני. הם נו תפסו ללוג על הבית הקיבוצי שלנו.
היי, תקשיבי, מה קרה לי עם אורנה, ואני ואורן, ובוגרת המשפחה מרית קוהן. “אורנה, כבר שמעת מה אומר אורן?” פנתה החמות. “תשמעי, יהיו לנו עד
**יומן 8 ביוני 2026** היום קרה משהו ששינה את כל מה שהייתי בטוח בו עד כה. בין זעקות הרחוב הסואן של תל אביב, נשמע קול קטן וחסר תקווה דוד, בבקשה קח לי את
השחר מתחיל כרגיל. מחוץ לחלון עדיין חשוך, אבל כבר נשמע הרשרוש המעומעם של העיר המתעוררת תלאביב מתמלאת באור ובקולות. אני פותחת את העיניים, מתמתחת, מביטה בבעלי
מחכה לבעלה לחזור מהעבודה, ליאורה יושבת סביב השולחן במטבח ושותה תה עם מרווה, לוגמת לגימה אחרי גימה. פתאום היא שומעת שחרור של מפתח במנעול, קמה ועומדת באור









