Author: Lewis Simmons
א׳ 28 במרץ 2026 היום התקרב אלי כמו קציר של עגבניות בחצר של אחאיב. עדיין מרגיש כאילו היה רק אתמול כש, בעודה מחזיקה בצלחת של תבשיל בשר עבה, שמעת את קולה
25 ביוני 2026 היום אני חזרתי הביתה אחרי מרוץ מטורף מהאוטובוס, כמעט נושפת כבדת עומס. עמדתי לפני השער הקטן של חצר המשפחה, משענת את גביי על גדר הקש קשתיות.
יומן 12אפריל 2026 היום קיבלתי משימה מוזרה מאשתי, תמר. כשאמרתי לה מה אתה רוצה?, חייכה ועשתה קטע של חוסר הבנה. זה לא משהו רציני, אמרתי, רק רוצה חופש, כמה
במהלך האביב של השנה ה80 לחיי, כשאחרי ששנתיים נישאתי מחדש, נכנסתי למאבק שמאיים לשבור אותי לנצח. נכדתי תְצָפִי, שגרה איתי במרכז ירושלים, בּדירתה הקטנה, הוציאה
היום, כשיושבתי על הספסל הישר של החצר, השמש החמה של הַבִּיר מלטפת את פניי, נזכרתי כמה זמן עבר מאז קפאתי במזגהחורף הקשה של שעון החיים. רק אלוהים יודע איך
א׳ 28 במרץ 2026 היום התקרב אלי כמו קציר של עגבניות בחצר של אחאיב. עדיין מרגיש כאילו היה רק אתמול כש, בעודה מחזיקה בצלחת של תבשיל בשר עבה, שמעת את קולה
האנשים הלכו לצדנו: אחד ממהר, אחר מתהלך לאט, אך כמעט אף אחד לא עצר. איני סופר עוד ימים. אם כולם זהים, אם כל בוקר מתחיל ונגמר באותו אופן, המספרים מאבדים משמעות.
ליה לוחצת בחום ידו הקטנה של בתה בת ה2, תמר, בעודן חוצות את סף מקלט החיות הריק בתל אביב. קרני השחר חודרות דרך החלונות הרחבים, מאירות את תאי הכלבים והחתולים
היום כשקברנו את דוד, היה גשם עדין. המטרייה הקטנה השחורה לא הצליחה לכסות את הבדידות שחשתי בלבי. החזקתי קמיע, מביטה בקבר שזה עתה נפתח, האדמה עדיין לחה, והידיים רעדו.
היומן היקר, 12 במרץ 2026 היום חזרתי למחשבות על כל ההוראות שהדביקה לי אמא מאז שהייתי קטנה. הדבר החשוב הוא להתחתן עם איש עשיר, כי רק כך תחיי באושר, היא חזרה









