Author: Lewis Simmons
גלעד, חיכינו חמש שנים. חמש. הרופאים אמרו שאין לנו ילדים. ואני כאן גלעד, תראה! קפאתי ליד השער, לא מאמינה למבט העיניים שלי. בעל הבית נאלץ ללכת פנימה, מקווקו
למה את עדיין כאן? צעק יובל, ואז נרקב ופנה לדרכו. תמר רצה אל החלון הקטן, מביטה בחזרה על האיש שצעד איתה חצי מאתגר של חצימאות. היא חשבה שהיו נפש לאשמה, שהיו יחד עד תום.
אברהם, בן52, יושב במטבח הקטן בדירתו בתל אביב, והוא עדיין לא מבין מתי הרעיון המבריק שלו התחיל לעבוד נגדו. הוא מתאר את עצמו תמיד כאסטרטג הראשי במערכת היחסים
14 ביוני 2026 היום אני יושב במטבח, מתבונן בתקרה ובחיי שהפכו לכותרת של שיר ישן. איבדתי בתים, במילים ובדימויים, אבל נשארו לי רק כמה ניירות, כמה תמונות, והקול
58שנתי, 28ספטמבר2026 יומן אישי היום נכנסתי למכולת במרכז חיפה כדי לקנות חלב. בקופה עמדה אישה שהכרתי לפני שלושים שנה האישה שהוציאה אותי מהנישואין הראשונים שלי.
איתן! למה אתה על הבטון?! בלי מעיל! החבילות נפלו על המדרגות. בקבוק חלב גלגל למטה, נגש למגע עם הבטון, אך דינה כבר לא שמעה. במרינה שבין הקומה השנייה לשלישית
רבקה הצליחה להחליק אל מאחורי דלת האחסון ברגע שהמנעול הסתובב. היא הדביקה את גב שקרה למדף עם חביות, מצאה את ידית הדלת מבפנים ושיחקה אותה כך שנשארה פגיעה
לא, שמעון, ומה היא תעשה? אשתי עץ, היא לא מתעניינת במשהו. אל תדאג, מצאתי כבר קונה לדירתה. קפאתי במסדרון, שני שקיות בידיי, המפתחות עוד נשפו במנעול אפילו
להיות עם מחציתמחיר זה, למען האמת, חצוי ממעמדי. לא אפשרי, לא רצוי, ולא לָתֵת להם להתרבות. כך קבעה לי באוזניים האישה כשסגרתי את ההצעה שלי.
יומן 25 במאי 2026 היום עבר עליי כמו סרט ישן. שלוש שעות אני נוהג על הכביש המהיר שבין תל אביב לכפר נצרת, הכל ריק, רטוב וחשוך. בנובמבר כאן בטבע שלנו האור









