שיעורים לחיים
– אז מה נשאר אחרי החג? אני עוד צריכה להאכיל את הבת שלי! – הדודה הביטה בשולחן בחשש חמדניהיא כבר תכננה לארוז את שאריות העוף הצלוי בשקיות זילוף, למרות שהאורחים עדיין לא סיימו לאכול.
062
– אז מה נשאר אחרי החג? אני צריכה להאכיל את הבת שלי! – הדודה הביטה בשולחן בדאגה חמדנית. יונתן הביט באחות אמו, יעל, והתאפק מלהשיב בחריפות.
שיעורים לחיים
החלשלוש והתחש העלהחלשלוש והתחש העל הצליחו להציל את השכונה, וכשהכל נגמר, החלשלוש כבר לא היה חלש.
019
נוגה לא ראתה בזה אשמה מיוחדת שלה. נו, לא התאפקה פעם אחת, זינקה אחרי חתול, משכה ברצועה חזק מדי, המארחת נפלה. אבל נוגי לא עשתה זאת בזדון – אינסטינקטים…
שיעורים לחיים
כפור על הלבהוא ניסה לחמם אותו במגע ידיה, אך הכפור כבר חדר עמוק מדי.
017
ערב ראש השנה היה. שלושים בספטמבר. יום חופש. שעת צהריים. מחוץ לחלון היה חורף אמיתי, והכל היה מכוסה בשלג. באוויר, מתנפצים אל הזכוכית, עפו פתיתי שלג גדולים
שיעורים לחיים
שתיקןהוא קם בשקט והלך לתקן את מה שהתקלקל בלילה.
0126
רווחה בת-דוד גרה בפאתי העיר בבית פרטי, עם גינה אהובה, פרחים וחממה. היא כבר שנים בפנסיה, חגגה שבעים, ולולא פטירת בעלה לפני שלוש שנים, הכל היה בסדר.
שיעורים לחיים
הגרוש שלי הופיע מיד כשהוא גילה שקניתי דירה לבן שלנו. אבל הכל השתבשהוא חשב שהוא יוכל לשכנע אותי לרשום את הדירה על שמו, אבל לא ציפה שהבן שלנו כבר יעמוד מולו עם חוזה מכר חתום.
067
האקס שלי הגיע לדלת שלי ברגע שנודע לו שקניתי דירה לבן שלנו. מהפתח הוא הכריז שהוא הולך לגור איתנו. צלצל הפעמון. “אמא, תפתחי, זה אבא!”
שיעורים לחיים
– היא צריכה דירה, תמיכה, כדי שתסחוב על הצוואר זנב של מישהו אחר! אל תעזי! שומעת? הבעל עזב – זה אומר שאישה עם אופי מקולקל. – לא אברך! – צרחה האם.
0247
אורי נוסע הביתה – אל הבית הקטן בפאתי המושב, שם אמו שרה גרה לבדה מאז שבעלה נפטר. הוא מביא איתו מאפים מהעיר הסמוכה, מניח אותם על השולחן. יושב רגע, שותק.
שיעורים לחיים
בנו של בעלי המשיך לעשות בלגן בבית. בעלי שתק, אז יום אחד החלטתי לשנות הכל…
049
יומן יקר, כשהתחתנתי, ידעתי שהמשפחה שלנו לעולם לא תהיה רגילה לגמרי. לבעלי כבר היה בן מנישואיו הראשונים. הוא היה בן עשר כשנפגשנו, ובאותה תקופה הוא נראה רגוע
שיעורים לחיים
לראשונה בחייה היא הבינה שהיא לא מפחדת משום דברהיא עצמה את עיניה והרגישה את חופש האמת זורם בעורקיה.
0279
ביום שלישי, כ”ה בחשוון, רשמתי ביומן. במושב רמות כולם הכירו את איתן. לא כי היה מלך השכונה או נדבן גדול, פשוט המשק שלו תפס את כל הכניסה, ובלעדיו מעט
שיעורים לחיים
נאמנותהיא ידעה שהנאמנות הזו תיבחן ברגע האמת, והיא לא התכוונה להיכשל.
023
שירה לא מבינה מיד מי מתגנב לאורך הכביש. היא חונה את האוטו ורצה לעבר היצור שזקוק נואשות לעזרה. כשהיא מתקרבת, שירה כמעט בוכה מרוב רחמים. לפניה, מתנודד, עומד חתול מותש.
שיעורים לחיים
“וליה, את מבינה — אני גברת הבית כאן” – אמרה החמות, והכלה סוף סוף ענתה.
0675
“המילים נאמרו כמעט בלחש. בשלווה. בעדינות. כאילו אין בהן שום דבר מיוחד. חמותי חייכה, יישרה את המפה ואמרה: ‘אל תשכחי, נועה… בבית הזה, הבעלים זה אני.’