Author: Hazel Tang
מה את מדברת? אנחנו כבר עשר שנים נשואים! איזו אהובה? לי איתך מספיק! שושנה לא יכלה להאמין למילים שלו. היא חשה בעור שלה שהבעל בוגד, חשה באיודאות עד שנחושה
את לא משפחה שלי, אמרה חמותי וסכלה את הבשר חזרה בסיר. אורלי נעמדה ליד התנור, מחזיקה צלחת שכבר הייתה רווית רוטב קארי שהכינה רבקה נעמי. חתיכות הבשר נעלמו
החיים רצו בקצב הרגיל: לגדל בן, לבנות בית, להיות לצד בן זוג אהוב. תמר בחרה במיכאל מתוך כל הגברים רק הוא נגע בלבה. אחרי שחזר משירות צה”
**יומן של אברהם לוי 12 באוגוסט, 2026** היום התחלתי את היום כמו תמיד עם קפה של קרח ביד ובדיקה מדוקדקת של כל השורות בגינת הבית. אני והאישה שלי, דנה, מחזיקים
תמר הבינה מיד, כשמשכה בחוט הבד שהוצמד לשיח, שהיא מצאה פיסת בדים ישנה צבועה בצבעים עמומים. היא משכה חזק יותר, ופתאום נעצרה: בפינה של הבד שוכב תינוק קטן.
איזה תינוק בגיל ארבעים ואחד! צעק על תמר אשתו. בגיל שלך כבר סבתא הופכת. תמר, אל תטורחי. טוב, מה שנראה לנו משונה, אני מבין כבר. אבל הילד הזה חשבת עליו?
אני כבר לא מבשלת לכולם! רק לעצמי ולענת. למה זה פתאום? קראתי במריבה איתו, איתן. כי במשפחה שלנו, כמו שהבנתי, כל אחד לדאגתו. אז תתנהלו כך! אמא, איפה הארוחה שלי?
יום חמישי, 2 באוקטובר 2026 היום היה מלא בִּזְמִנוֹת מְתֹקְפְּלִים, ואני מרגישה כאילו החיים נבנים מחדש סביבי, כמו קירות של בית שעוד לא הושלמו.
אני לא ארד ליום של סיום הלימודים של שלושים שנה אחרי האוניברסיטה, אחרת תיפול עלי דיכאון. צעקה נועה בטלפון, קולו של החברה היחידה שלה. ומה איתך, נועה?
אינך משפחה שלנו, הכריזתה החמות וקראה את הבשר חזרה לתריסר. אורית נעמדה קפואה ליד התנור, מחזיקה בצלחת שעליה נותרה רוטב הגולאש שרבקה פטרייה הייתה זה עתה הכינה.









