איזה תינוק בגיל ארבעים ואחד! צעק על תמר אשתו. בגיל שלך כבר סבתא הופכת. תמר, אל תטורחי.
טוב, מה שנראה לנו משונה, אני מבין כבר. אבל הילד הזה חשבת עליו?
לא רוצה לרקוד עם טיפה בשרוול על החתונה שלו!
ואם קורה משהו בזמן שהיא קטנה? קבלי החלטה, או שאפרד ממך!
תמר ובעלה יוספה חיו יחד כבר עשרים שנה. נישאה למאיר כשהייתה צעירה, עדיין סטודנטית.
בכל השנים האמינה תמר שהבעל הוא המגן והעמוד הראשי בחייה. לעולם לא חשבה שמאיר יפנה נגדה.
לאחרונה פרץ סכסוך חמור במשפחה השורש היה בתהאם מאוחרת ובלתי צפויה.
מאיר התנגד במילה אחת לרעיון של עוד ילד:
תמר, קיבלת משוגע? להיפך בגיל הזה? יש לנו שלושה בנים מדהימים: יואב, סטודנט, ונחום עם דניאל שסיימו כיתה שמונה. האם זה לא מספיק?
מה יחשבו אחרים? האם ההורים יפרצו?
יעקב, כל חיי חלמתי על בת, לחזה תמר בחוזקה, אם אלוהים שלח לנו תינוק, למה אנחנו נוותר?
ואם יהיה שוב בן? נצטרך לחמישי? התערב מאיר בקול כועס.
אני בטוחה שמדובר בבת.
הבנים אף הם לא תמכו. התאומים נחום ודניאל הכריזו שלא יחלקו את חדרם עם מישהו נוסף. הגדול, יואב, הוסיף:
אימא, את לא מפחדת בגיל הזה? מה אם משהו יקרה לך?
הכל יהיה בסדר, חיזקה תמר, אינני זקנה כל כך!
הצורה הזו חזרה על עצמה כבר פעם אחת בחייה של תמר. כשחיכתה לפעם השנייה, מאיר גם הוא לא היה מרוצה.
באותו זמן יואב היה בן שלוש וחצי, הכסף היה חסר. הם חיו עם ההורים של מאיר ותמר נלחמה לעיתים קרובות עם חמותה.
אך כאשר הרופאים הודיעו שמדובר בזוג ברגעי הלידה, הכל השתנה. החמות נתנה למאיר כסף למקדמה על דירת מגורים. מאיר הפך לדואג יותר.
הילדים הקטנים, נחום ודניאל, הפכו לשקטים ובפועל תמר קיבלה גם שינה.
יואב שמח מאוד שיהיה לו מישהו לשחק איתו, ולכן הוא השתמש בימים הפנויים לשחק עם האחים הקטנים, ובכך אפשר לתמר לקבל כמה רגעי מנוחה.
פעם שלישית בתהליך, במועד השלישי של ההיריון, תמר חשה חוסר במקצועה. היא עבדה מעל עשור כמאפרת ציפורניים, והתרגלה ריחות של לקים ושמנים. פתאום ריח הבקבוקים הבהירים גרם לה לבקי, ולפעמים המצב הרעיר אותה במקומות עבודה.
הכמוסים לא הועילו, המצב לא השתפר, והיא נאלצה להפסיד הכנסות.
תמר נשארה במיטה רוב היום, אפילו לא יכלה לשטוף כלים. הניקיון הפך למטלה כמעט בלתי אפשרית, והאוכל הבית מתקרב למקרר, דבר שגרם למאיר ולבנים תסכול גדול.
לאחר “פיטורייתה” של תמר, המשק המשפחתי ירד משמעותית. מאיר, שעובד כאח במד”א, החל לעבוד יומיים ברצף כדי לממן יותר.
הבן הבכור עבר למחלקת לילה, וביום הוא עובד בחנות אלקטרוניקה.
כל יום תמר חשה בעיניי המשפחה מבט של ביקורת. גם ההורים לא הגבילו, אמרו שגיל כה מבוגר והולדת תינוק זה מסוכן.
השכנות במרפסת הפחידה כשקיבלו את תמר בחנות. היא הרגישה חסרת ביטחון.
החודש השני של ההיריון עבר, והגיעה למועד בדיקה נוסף. הרופא בבדיקה באולטרסאונד הסתכל ברצינות על הצג, ולחברתו האחות קראה פרמטרים. תמר נשבה במקום, מפחידה לה אפילו לנשום.
מחצית שעה לאחר מכן, לא החזיקה יותר, ושאלת ברגע של תסכול:
רופא, האם זה בן או בת?
בת, ענה הרופא. אבל יש בעיה.
מה קרה? נבהלה תמר.
אל תדאגי יותר מדי, אבל עליי להודיעך: יש פגם במערכת העצבים של העובר, מדובר בפגם חמור.
בשבוע העשרים ושלוש אמור המערכת להיות סגורה, אצל בתכם היא פתוחה. הילדה עלולה להיות נכה.
תמר בכתה דמעות:
האם אי אפשר לעזור לתינוקת? אולי יש תרופות?
הרופא הסתכל והשתחרר משיחה.
תמר יצאה מהחדר והלכה באיטיות במעברי בית החולים, כאילו הזמן עצר. היא לא שמעה ולא ראתה דבר סביב.
כמו בחלום, היא הגיעה לביתה, אך לא רצתה לצאת מהמכונית ונשברה בצעקה.
אחרי שהרגיעה וקיבעה דמעות, חזרה לבית. מאיר היה בבית, מחמם ארוחה במיקרוגל וצופה בחדשות במטבח.
הילדים לא היו בבית.
זמן מושלם לשיחה עם הבעל חשבה תמר.
הלכתי היום לאולטרסאונד פתחה תמר. הרופא אמר שהייתה בת, אבל יש לה בעיות בריאותיות.
אילו בעיות? שאל מאיר.
פגם במערכת העצבים.
ומה אמר ד״ר אלי פטרוויצ’?
כלום הרופאה הציעה לחסל את העובר, אבל סירבתי ולא קיבלתי הפנייה. אינני יכולה להסתכן! היא בת שלי!
את השתגעת! אתה יודע מה זה אומר? הילדה יכולה להיות נכה, אם היא תשרוד. מחר נלך יחד לרופא, אני אקח עבורך הפנייה.
אני לא אלך, מאיר, אל תנסח
אז אל תסתמך עלי! אינני יכולה לראות את כאבך ואת כאב הילדה!
מאיר קם מהשולחן, הלך לחדר השינה, שלף מזוודה ספורט גדולה והתחיל לאסוף חפצים.
מאיר, למה אתה עושה? בכו כי תמר. אתה עוזב? ברחת מהבעיות? הילדה היא גם שלך! איך אתה יכול להיות כך אכזר?
אינני מתכוון לעמוד בזה! כשאמרת שתוציאי את הילדה, חשבתי שהכל יסתדר, אבל עכשיו לא אתן לבקשותיך!
האם חשבת על הילדים הבכירים שלנו? ראית פעם ילדים עם נכות? לאמי היה בן עם פגם מוליד כששבע שנים אחרי הלידה, הוא שרד חצי שנה בלבד.
עדיין זוכרת את הזוועה שהשפיעה על המשפחה שלנו. אמא, במקביל, כבר לא רצתה עוד ילדים. אז לא אעזוב. ואת הנחלים אני אקח איתי!
מאיר לקח את המזוודה, שם מעיל ויצא מהדירה. תמר לא הצליחה לעצור אותו.
טטיאנה מיכאליבנה, אםו של מאיר, הופתעה לראות את בנה עומד בפתח עם חפצים.
מה קרה, ברחתם מתמר?
כן אני מתכנן להגיש לגירושין! תמר רוצה להביא לעולם תינוק חולה, והדעה שלי אינה נחשבת.
בני, אם אם הוא ולילד הם אחד, אז החלטה היא רק שלה. תירגע, אקח לך תה.
מאיר ישב על כיסא, נשף עמוק ושאל את אמו:
אמא, האם תולידי את יוספתי אם ידעת שהיא חולה קשה?
בטח! הקיוויתי עד הסוף שהייתה סיכוי להצלה. אז לא הייתה ניתוחי לב בחוץ אז.
והאם האולטרסאונד לא טועה? הרופאים במרפאתך אף פעם אינם משוגים?
מאיר נזכר במקרים של פקיד הקרוב, ד”ר אלי פטרוויצ’ שדיבר לפני שנה שהייתה פגם בלב של תינוק, אך הילד נולד בריא לחלוטין. הרופא קיבל שומות רבות ממטופלים, ולכן מאיר החליט לחקור בעצמו.
בבוקר הבא נסע למרפאה הציבורית. עלה לקומה השנייה למשרד האולטרסאונד, אך הדלת הייתה סגורה. פנה למשרד הסמוך ושאל את אלי פטרוויצ’:
היום הוא לא יהיה? אמרה האחות, כל המועדים הועברו, המכשיר נשבר. הוא נתקע בפעם השלישית.
הדוקטור הראשי כעס, קנו מכשיר זול, והוא נופל תדיר. היום מחכים לטכנאי מהאזור.
מאיר החליט שלא מאמין באבחנה, וביקש מחברו לשעבר שעובד במרפאה פרטית לקחת את תמר לשם.
כאשר תמר חזרה מהחנות, לא ציפתה לראות את מאיר בבית. הוא הביט בה בחומרה והורה:
תתארגני, נלך למרפאה הפרטית ונבדוק מה הם אומרים.
תמר לבשה במהירות, לקחה כרטיס אשראי, והם ירדו לשוק ללא מילה.
במרפאה הפרטית קיבלו את תמר מיד. הרופאה הסתכלה על המסך זמן רב, ואז אמרה:
כל המדדים תקינים, הילדה מתפתחת כרגיל. אין פגמים. בתכם בת חכמה. רוצים לשמוע את הלב?
מאיר ותמר הנהנו. מאיר פרץ בבכי בלתי צפוי, ותמר ביקשה לבדוק מה היה באבחנה הקודמת.
אמרו לנו שלבת יש פגם במערכת העצבים.
המערכת סגורה, הילדה בריאה ומתפתחת לפי הלוח זמנים. אחזור לך תוצאות מודפסות מיד.
תמר הרגישה כמשקל שהורד מהכתף. מאיר חיבק אותה בחוזק ונישק בלחישה על הלחיים. גם הוא הרגיש הקלה.
כמובן שתמר חזרה למספר בדיקות מלאות, ובכל אחת קיבלה אישור שהכל תקין.
בתם של מאיר ותמר נולדה בריאה לחלוטין. בימי השחרור הגיעו כל החברים והקרובים, אפילו אלה שהסכימו קודם עם תמר לנטוש את הילד.
כמה היא דומה אליך, אמרה טטיאנה מיכאליבנה, כשהיא חיבקה את הנכדה לראשונה. תראי כמה לה עיניים כחולות. כל הכבוד, מאיר! אני גאה בך, בני!
מאיר אהב את הילדה מהרגע הראשון והקדיש לה כל זמן הפנוי.
אולי תתבונני איתי בטלוויזיה, קלעה תמר בחיוך, אחרת את רצה עם דרינקה כל הזמן.
אחר כך, השיב מאיר, יש לנו עוד המון משימות עם דרינקה! איך, יפיפייה?
האחים הבכירים, שהיו בטוחים שלא צריכים תינוק, קבעו לוחות טיול עם האחות הקטנה.
תמר השאירה להם את הילדה בבטחה, בידיעה שהבנים יטפלו בה בעדינות.
