Author: Hazel Tang
אז ככה, תקשיבי למה שקרה לי. הבוס שלי, איתן כהן, הגיע אליי לפני כמה שבועות ואמר כזה: “אנחנו מחדשים את הצוות, נועה. את צריכה לפנות את המשרד מחר עד הצהריים.
את יכולה לבוא אליי בימי שלישי וחמישי, אבל את מברשת השיניים שלך תשאירי אצלך בבית.” — ככה זה נראה כשיש לך עסק עם גבר קפוא. ברגע הזה, הכל מתכווץ בפנים
יומני היקר, היום שוב התעורר הוויכוח הזה. עמדתי במטבח, מסתכל על ליאורה שעומדת ליד החלון, ידיים שלובות, מבט נוקשה. היא הביטה בגינה המטופחת שבנינו יחד ארבע
הכלב הופיע ליד המאפייה בשבוע האחרון של ספטמבר, כשבבוקרים כבר הריחו מאדמה רטובה ועשן מהשכונה הפרטית. אף אחד לא ראה מאיפה הוא בא. פשוט בוקר אחד שירה הקיפה
עדינה הניחה את התיק על האדמה ונעצרה ליד השער. לֵב ישב ליד המרפסת – כלב גדול, אדמוני, עם שיבה על הלוע. הוא הביט בה בלי שמחה, בלי הכרה. פשוט הביט. “
נכדה מלאו עשרים, וכל עשרים השנים האלה ידעה חנה: הוא לא הנכד שלה. לא הבן של בנה. ילד זר, שכלתה הציגה כשלו. בעוד שלושה ימים ימלאו לה שבעים – ולבסוף תאמר את זה בקול.
מהעבודה אני רעב, תכיני משהו”. הבחור שדיברתי איתו חצי שנה אמר משפט אחד, ואחריו ביקשתי שילך את הכרטיסים קניתי שבוע מראש. שני מקומות בשורה השביעית
אמא של קיריל אמרה: “כיוון שילדת בת ולא בן, פנה את הדירה.” קיריל עמד לצד אשתו והצביע לאמו על הדלת. תמר עמדה באמצע הסלון כאילו באה לקבל עבודה
תמר עמדה על סף החדר, אחזה בחוזקה בידית תיק הנסיעה באצבעות שהלבינו ממתח. רק כמה שעות לפני כן, היא ואיתמר יצאו מבית ההארחה בצפון, ותכננו לבלות ערב שקט של
תמר שמה את הקומקום על הכיריים. סתם הרגל. שש בבוקר, קומקום, ספל, המרפסת. ככה כל יום. התה חלחל. תמר יצאה למרפסת, התיישבה על המדרגה. החצר קיבלה את פניה בתמונה









