פעם סבתא רבקה החליטה לאמץ גור כלבים מצחיק מגזע כנעני. הכלבלב הקטן גדל כמו פטריות אחרי הגשם, שמר על כל הבית וטרף מגש שווארמה לדקה. כשהוא רצה לגרד בגב, הוא שפשף את הגדר של השכנים עד שנהיה עקום, ואפילו ניסה פעם לתפוס את סבתא רבקה בזינוק, כשהיא עברה עם הסל קניות. מה לעשות, צריך ולפעמים קצת לאתגר את עצמו!
ואז, ככה פתאום סבתא רבקה התפטרה לעולם שכולו טוב (שלא בגלל הכלב חלילה, היא עוד לא הגיעה לתשעים). אחרי השבעה, הגיעו הילדים והנכדים לבדוק מה נשאר בבית המוריש והופ! בכניסה יושב הכלב הענקי בשלשלת, מסתכל עליהם כאילו הוא מתכנן ארוחה משולבת של ירקות, בשר וממתקים. ברור שמזמן לא ביקר פה קהל כזה מזין ומגוון. התחילו ויכוחים מה עושים איתו? לשים לישון לא נעים. לגדל אותו? פוחדים. לשחרר לרחוב? נשמע לא מוסרי מה כבר עשה העולם שיקבל כזה עונש? החליטו: מוצאים לו בית, ואם צריך, מוסיפים כמה מאות שקלים לכל מי שירצה להתמודד עם הפומפה הפרוותית הזאת.
מצאנו את אורי, שתמיד חלם ללטף באוזניים עם מגרפה ולהאכיל כלבים במגשים ענקיים. באמת, אנשים הרעיונות שיש לאנשים. קיצר, קראו לווטרינר.
הווטרינר הגיע מצויד היה לו רובה חצים מיוחד, כי בישראל לא לוקחים סיכונים עם כלבים גדולים יותר מהשכן. הטעין מזרק עם חומר הרדמה, כיוון ובום! הכלבלב ברגע נרדם והועבר לכף המלכה. שחררו אותו מהשלשלת, הניחו על ברזנט, גררו וניסו שלא לחשוב על החיים.
הכניסו את הכלב לתא מטען של מאזדה מרופטת. הווטרינר הכריז שהוא יישב מקדימה כי תכל’ס, בעל מקצוע צריך נוחות. אורי, הבעלים הטרי, נהג באימה, מאחור כל המשפחה של סבתא רבקה דחוסים כמו בטיול שנתי. בדרך, אורי מנסה לדבר עם כולם ופתאום, הפלא ופלא, הכלב מתחיל להתעורר.
הקים את הראש, מביט בסקרנות מעבר לרכב, רואה את כולם איתו ברכב. אחד מהנכדים בלם נשימה, הווטרינר נדרך אפילו אורי כמעט ברח מהאוטו, עד שנזכר שהוא באמצע נסיעה.
בראשו של הכלב: “איזה יופי! מסיבת שבת!”
במוחם של האנשים: “יש חיים אחרי המוות?”
לפני שהבעלים הספיק לצעוק “הצילו!”, הכלב כבר טייל בין כולם, ליחך, ליקק גם את אורי, גם את כל הדודים של סבתא רבקה, אפילו את הווטרינר שירה בו! כי מה לעשות, בלב של כלב כנעני יש מקום לכולם. הוא לא בן אדם, זה הכול.
ככה הבינו כולם שטעו: לא מדובר במפלצת, אלא בבולען אהבה טהורה. המשיכו לנסוע, אחרי שכולם היו רטובים מלמעלה (מרוב ריר מהנשיקות), ולמטה (כי בהלה כזאת לא עוברת ביבוש).
וזה סיפור על חלקת אדמה, סבתא, כלב ומציאות ישראלית שאין לה תחליף.
