פעם אחת אישה מבוגרת בשם צביה אימצה גור כלבים מגזע רועה קווקזי. הכלב גדל במהירות, ושמר בעוז על הבית שבפאתי רמת גן. הוא היה גורס קערת אוכל שלמה בשניות, משפשף את גבו בגדר כך שכמעט העקם אותה, ואף ניסה למשוך את צביה בכל הכוח, כשחלפה במקרה על ידו. עם כל זאת, הכלב היה צריך מדי פעם קצת תשומת לב ומשחק.
עם הזמן צביה נפטרה. לא באשמת הכלבפשוט ככה, הגיעה לשיבה טובה אך לא הספיקה להגיע לגיל תשעים. הילדים והנכדים הגיעו במהרה אל הבית ברמת גן, שאותו הירשה להם. ושם, בחצר, ישב הכלב קשור. בעיניו היה אפשר לראות שמחכה לו חגיגהמתי עוד מגיעים פתאום כל כך הרבה אנשים ביחד, והכי חשוב: שפע של אוכל מגון.
בני המשפחה עמדו נבוכיםלהרדימו חבל, לגור בסמוך אליו מפחיד, ולשחרר אותו זה לא לעניין. אי אפשר ככה לשחרר כזה יצור לעולם, מי יודע איזה צרות זה יביא. הוחלט לחפש לו משפחה חדשה טובה, ואפילו להיות מוכנים לשלם למי שיסכים לאמץ אותו.
בסוף מצאו מישהו, גבר בשם אורון, שתמיד חלם לגדל כלב גדול, להאכיל אותו קערות ולעשות לו גרוד בגב עם גינון. מה עובר על אנשיםקשיים נפשיים יש לכל אחד. קראו לווטרינר.
התוו תוכנית פעולה: לתת לכלב סם הרדמה ולפנות אותו בזריזות לביתו החדש. לזכור לברך את בעליו החדש ב”שיהיה במזל”, ואולי להדליק נר ולהתפלל שהכל יעבור בשלום.
ברגע היעד הגיע הווטרינר, מצויד ברובה מרדים. כל הווטרינרים הם אמיצים מטבעם. הטעין זריקה של הרדמה, ירה בכלב, ותוך רגע הכלב שקע בשינה עמוקה. שחררו אותו מהשרשרת, הניחו אותו על יריעת ברזנט, וגררו אותו לאט לרכב.
העמיסו את הכלב לתא המטען (שהיה מחובר לסלון הרכב), והווטרינר התיישב ליד הנהג, כי בכל זאתהמומחה צריך קצת נוחות. אורון, הבעלים החדש, נהג ברכב. מאחור יושבים כל בני משפחתה של צביה, מדברים ביניהם.
והנה, באמצע הדרך, הכלב התעורר. הרים את הראש במבט סקרני. מכל עבראנשים, מביטים בו.
הווטרינר נעץ בו עיניים גדולות. אורון החוויר לחלוטין, אפילו לא הביט לכיוון הכבישלא עניין אותו עכשיו שהוא מתפקד כנהג. הכלב מצדו חשבכמה מסקרן, ואילו בני המשפחה תמהוהאם מחכה להם גן עדן או אולי ההפך?
הכלב התקרב, קפץ לסלון, והתחיל ללקק את כל הישוביםאת המשפחה של צביה, את אורון, אפילו את הווטרינר שירה בו. כי בסוף, כולםלא לגמרי זרים. אפילו הווטרינר, למרות שירה בו, בן אדם הוא בסך הכל.
וכך למדו כולם שטעוהכלב אינו מפלצת אלא יצור חם וידידותי. נסעו כל הדרך הביתה רטובים לגמרי, מלמעלה נוטף רוק של שמחה, למטה מוצפים מהתרגשות.
כי לפעמים, הדעות הקדומות שלנו גורמות לנו לפספס כמה טוב טמון גם במה שנראה לנו מפחיד או מוזר. החיים מלמדיםמי שפותח את הלב, מגלה אהבה במקומות הכי לא צפויים.
