7 בספטמבר
הבוקר יצאתי אל הגינה לקטוף פטרוזיליה לסלט, ופתאום קפאתי במקומי. ליד ערימת הקומפוסט, צמודים זה לזה מרוב פחד, יללו שני גורי חתולים זעירים. אחד נראה בריא ופלומתי למדי, אך השני התיישבתי על עקביי והרמתי בזהירות את החלש אל בין כפות ידיי.
אלוהים, מה עברת, נשמה שלי?
העיניים כמעט סגורות לחלוטין מוגלה, קרובות זו לזו כאילו לא נותר להן מספיק מקום בפנים. הרגליים רועדות בלי שליטה, הפרווה מלוכלכת וסבוכה. לצידו ישבה אחותו שמנמונת, מבריקה ומסודרת, יציבה כמו תינוקת מושלמת.
הבאתי תיק עזרה ראשונה מהבית, שלפתי טיפות עיניים וניקיתי לו בעדינות את הפנים בצמר גפן רטוב במים פושרים.
אתה תשרוד, אני מבטיח, אתה תשרוד.
הימים הראשונים הפכו למסע אין־סופי בין מרפאות וטרינריות. אלרגיה למזון, בעיות שיווי משקל, מפרקים חלשים הרשימה לא נגמרה. קראתי לו עֵדָן, והוא נלחם על חייו יום אחרי יום, למרות שכל בוקר היה מאבק.
תראה איזה מצחיק אתה, הייתי מחייך כשניסה להתלקק ונפל על הצד בגלל המפרקים. עדני, אתה פשוט נס.
האחות נאספה מייד בידי משפחה חמה מהשכונה. עדן נשאר איתי, ולא הצטערתי לרגע.
חצי שנה חלפה, ועדן התבגר והתחזק. יום אחד באמת הבחנתי בפניו. העיניים המוזרות, שפעם נראו פגם, נתנו לו הבעת תדהמה כמעט תמידית, כאילו גילה עכשיו משהו מדהים ולא מאמין שזה אמיתי.
עדן, אתה נראה כמו מישהו ששכח לכבות את הגז לפני היציאה מהבית! גיחכתי, בעוד אני מצלם אותו שוב לסלולרי.
הגלריה התמלאה: עדן שוכב בתנוחות מוזרות על הספה, עדן מקפץ על אדן החלון ומפספס, ותמיד, תמיד עם אותה תדהמה על הפנים.
חברה באה לבקר יום אחד, וכשראתה את עדן נשפך לה הקפה מהיד.
עילי, מה נסגר עם היצור הזה?
זה עדן, החתול שלי.
הוא תמיד מסתכל ככה?
תמיד. כאילו עכשיו שמע שפלאפל נחשב לארוחה בריאה.
היא שלפה את הטלפון וצילמה בלי סוף.
אתה חייב לרשום אותו לתחרות הזנב הכי ארוך! יש אחת בשכונה בשבוע הבא.
הנהנתי. זנב ארוך באמת היה לו, אם כי לא נראה לי שיזכה. אבל למה לא? הזדמנות להכיר עוד אנשים.
בתחרות הסתכלו עליו המארגנים ארוכות, לחשו ביניהם. הייתי בטוח שהם מופתעים מהמראה שלו.
אתה חייב להעלות סרטונים שלו לאינטרנט, ניגשה בחורה בחולצה עם לוגו האירוע. אנשים יאהבו את זה.
את באמת חושבת שמישהו יתעניין?
ברור!
היססתי כשחזרנו. עדן ישב כדרכו עקום, עיניים פעורות, כאילו ראה את שמיכת החורף בפעם הראשונה.
מה אתה אומר, עדן, נכבוש את הרשת?
הסרטון הראשון צבר שלוש מאות צפיות. השני אלף וחמש מאות. השלישי
השלישי כבר שינה את כל התמונה.
עילי, ראית?! אשתי דנה נכנסה הביתה עם הטאבלט לעדן יש שבעים אלף עוקבים!
עמדתי והבטתי במסך: התראות קופצות בזו אחר זו, מאות תגובות.
היצור הכי מתוק שראיתי
בול הפנים שלי ביום ראשון בבוקר
מאיפה קונים כזה חתול?
נראה כאילו עדיין לא התעורר מההלם של הבריאה
היה ברור שבעמוד הפרטי בדיי לא יספיק. פתחתי לחשבון מיוחד, והתחלתי להעלות אליו כל יום סיפורים קטנים: איך עדן רודף אחרי קרן שמש ומתנגש בספה, ישן עיניים חצי פתוחות, יושב על החלון במבט של חכם זקן. כל יום אלפי עוקבים נוספים חמש עשרה אלף, עשרים, שלושים
אז החלו לזרום הודעות מעיתונאים. תחילה מידיעות השכונה”, אחכ מאתרי חדשות גדולים, ואז… מאמריקאים.
עילי, מישהו מארהב כותב לך! דנה הביאה לי את הטלפון הוא רוצה ראיון.
מגזין The Mirror ביקש כתבה על החתול יוצא הדופן מתל־אביב. לא עבר זמן וגם אתר אוסטרלי, עיתון יפני ומגזין גרמני הצטרפו.
עדן, אתה בינלאומי, חייכתי וליטפתי לו את הראש תחשוב, מדברים עליך בטוקיו!
עדן הביט בי בתדהמה הרגילה, והתהפך על הגב כאילו כל זה היה רגיל.
גרמנים אפילו שלחו צוות צילום. דאגתי שאולי יתבלבל מהמצלמות, יפחד, יתנהג אחרת. אבל עדן נשאר עדן ישב עקום, עיניים פעורות, ניסה לקפוץ על הספה ונפל.
פנטסטי! קרא הצלם, הוא כל כך טבעי!
המפיקה לחצה את ידי.
תודה שהצלת אותו. בזכות אנשים כמוך העולם כיפי יותר.
ישבתי מאוחר יותר בספה, עדן התיישב עליי, בחוץ היה גשם תל־אביבי עדין. האור באולם נתן אווירה חמימה.
אתה יודע, עדני, לחשתי, כולם אמרו שאין טעם להילחם. חבל על המאמץ והכסף. והנה, כולם בעולם קוראים עליך. אנשים אומרים שאתה עוזר להם לחייך בימים קשים, שהפנים שלך מצחיקות אותם כשקשה להם.
עדן גרגר בשביעות רצון ונתן בי את מבטו המיוחד כאילו הרגע הבין סוד חשוב.
אתה הוכחה שכל בריה מגיעה לה הזדמנות. שלפעמים חיסרון הוא ייחוד, ואהבה הופכת הכל לאפשרי.
הטלפון רטט שוב הפעם כתבו עיתונאים מליטא.
חייכתי. מעולם לא דמיינתי שאעבור לראיין עם כתבים מכל העולם, שהסיפור על גור חתולים מהגינה יגיע לאנשים מארהב ועד יפן. והעיקר עדן חי, חי באמת, מאושר וחיייו מלאים כפי יכולתו. הוא לא רץ על עצים, אבל מעניק שמחה לאלפי אנשים רק עם המראה הייחודי שלו. וזה שווה הכל.
תודה, עדני, לחשתי לראשו. שאתה פה, שנלחמת, שהזכרת לכולנו אין מצב שאין ממנו מוצא, יש רק מחסור באהבה ובסבלנות.
עדן נרדם בגרגור עמוק, ובמשעול חלומו נותר על פניו שמץ של פליאה, כאילו גם הוא עדיין לא מאמין לנפלאות שקרו לו.
בעוד שקרני שמש ראשונות מלטפות את דמותו הדיגיטלית של החתול מתל־אביב, אנשים, מתבוננים, מבינים: יופי הוא בעיני המתבונן, וטוב־לב הוא תמיד מוחלט. וכשהלב פתוח גם חתולון מסכן יכול להפוך לכוכב שמאיר לרבים את הנשמה.
היום למדתי: רק רחמים קצרים, אבל אהבה מצילה חיים.
