ח׳ 12במרץ 2025
היום חשבתי על הדברים הקטנים שהפכו אותנו למי שאנחנו.
אולי תזכי לראות אותי מתבגרת, שהידיים רועדות כשאני מסגרת את החולצה, ובארוחת הצהריים לפעמים מפספסת כף או מתלכלכת. אנא, אל תקשי את ליבך, היה רך איתי.
הזכרי איך בעבר לימדתי אותך באהבה איך להחזיק כפית, איך להתלבש לבד. אם חוזרת על אותה עצה אל תפסיקי, רק הקשיבי.
זוכרת איך בקשת ממני לספר סיפור שוב ושוב עד שנרדמת, חיבקת אותי? אם לפעמים מסרבת לבוא למקלחת, אל תזעיק אותי. תזכרי איך המצאתי סיפורים משעשעים כדי למשוך אותך למקלחת, כי חמרת לא רצתה להיכנס.
אם אינני מבין את החידושים הטכנולוגיים, אם אינני מצליח להפעיל את הסמארטפון או הטלוויזיה החדשה, אל תצחקי עליי. תן לי רגע נשימה.
זוכרת איך לימדתי אותך לכתוב אותיות ראשונות, איך סופרים יחד תפוחים ומחברים מספרים, כשכל הגוף שלי היה עייף? אם אשכח מילה או אתמול בתודעתי, היה סבלני.
החשוב הוא שלא מה שאני אומר, אלא שאתה נמצא לצידי ומקשיב, לא מתרחק. כשרגליי יתרשו והליכה איתך תיהפך לקשה, אל תחשוב שאני משקל משא. פשוט תושיט לי יד. כמו שהייתי כאן כשהלכת ראשונה בביתנו.
יום אחד תבין, למרות כל הטעויות, שרציתי רק לטובתך. כל צעד, כל החלטה היו ניסיון להקל על דרכך יותר משלי. תן לי מעט מזמנך, קצה של סבלנות. אפשר לי לשען על כתף שלך בדיוק כפי שהסתתרתי על כתפך כשכאב או פחד.
אוהב אותך, בתי רוני. אוהב אותך, בני יאיר.
תפילה עבורכם, גם כשאתם כבר לא חשים זאת.
**לקח:** במערבולת החיים, אהבה סבלנית היא העוגן שמחזיק אותנו יחד, גם כשהזמן משנה את המראה.
