מתן הגיע לעוד קריאה. פתח לו את הדלת ילד כבן עשר ואיתו ילדה קטנה.
אמא תיכף תגיע, תיכנס! הברז במטבח מטפטף, אמר הילד.
מתן נכנס, תיקן את הברז.
אבא היה מתקן בעצמו, אבל הוא טייס. כמעט אף פעם לא נמצא בבית, הסביר הילד.
כשאמא חזרה ושילמה למתן, הילד ליווה אותו החוצה.
אין לנו שום אבא טייס! אמא סתם ממציאה, אמר לו פתאום.
מתן סיים באותו ערב קריאה אחרונה החליף ברז באמבטיה אצל אישה מבוגרת.
הוא כבר בדרכו הביתה, כשמצלצלים אליו מהעבודה ומבקשים לקפוץ לעוד כתובת לבדוק ברז דולף במטבח.
מתן כבר חצי שנה עובד בחברה קטנה שמתקנת אינסטלציה, מנקה ומבצעת תיקונים לבית.
הוא מגיע לכתובת, ודופק בדלת. פותח ילד רציני, בערך בן עשר, ולידו ילדה בלונדינית, קצת יותר קטנה.
אין כאן מבוגרים בבית? תוהה מתן.
בעבודה תמיד מדגישים לא להיכנס לבית ללא נוכחות מבוגר.
אמא עוד מעט חוזרת, תיכנס! הברז במטבח דולף וברחתי אותו עם נייר דבק, אבל לא עזר. אל תדאג, יש לנו כסף, הילד מנסה להרגיע.
מתן נכנס בסוף. האמין ש”אמא מיד מגיעה”. מפרק את הברז, מחליף גומייה.
וגם השולחן שלי מתנדנד, והרגל עקומה, והמפסק לא עובד, הודיעה פתאום הילדה.
אבא היה מתקן הכל, אבל אבא שלנו טייס. הוא טס רחוק רחוק ולא מצליח לחזור הביתה, ממשיכה היא, ממש מדקלמת את מה שאמא אומרת.
ואז, אמא נכנסת.
אמא יפית נראית בת שלושים וחמש, יפה אבל עייפה מאוד, וכל מה שבא לה זה רק לנוח.
היא מופתעת מהיוזמה של הילדים.
אי אפשר לחכות לך, מסביר לה הבן. כל פעם את אומרת שתזמיני בעל מקצוע, ואני כבר סידרתי.
יפית משלמת למתן, בעוד הילדה מזכירה את השולחן והמפסק.
קובעים שיבוא שוב מחר. מתן משאיר כרטיס ביקור.
הילד, מתן כבר יודע שקוראים לו נעם, מלווה אותו החוצה לזרוק זבל.
אין לנו באמת אבא טייס! אמא לא מספרת אמת. היא חושבת שאנחנו קטנים ולא מבינים כלום. אם היה אבא, הוא היה לפחות בא פעם אחת. וגם את המתנות לימי הולדת היא קונה בעצמה, אומרת שזה מאבא. אני בעצמי ראיתי אותה קונה לגילי בובה ליום הולדת, ובקופה אמרה שזה מאבא, מספר נעם בעצב.
אולי באמת לא יכול להגיע, לפעמים קורים דברים, מנסה מתן להרגיע אותו.
נעם רק מביט בו בעיניים עצובות ושותק.
בבית למשך ערב שלם מתן לא מצליח להירגע. “טייס”. מילה שמעלה אצלו זיכרונות. הרי גם הוא היה טייס. פעם
הוא גר בעיר גדולה, טס מישראל למדינות שונות.
הייתה לו אישה יפה. הוא טס, והיא תמיד דרשה ש”ינחת לקרקע”. ילדים לא היו להם.
יופי, אתה תסעיר בשמיים, ואני אשאר פה עם הטיטולים? לא בבית ספרי!
יום אחד ההורים של אשתו עברו להתגורר בחו”ל, קרובים של המשפחה, והתחילו לקרוא להם להצטרף. מתן סירב בתוקף, אשתו עזבה אותו ונסעה…
מתן המשיך לטוס, עד שיום אחד בריאותו התרופפה והוא פרש לפנסיה מוקדמת.
היו לו שעות רבות באוויר, מעמד מכובד.
הפך מתן לגמלאי.
הוא עבר לעיירה קטנה, לגור עם אמא.
הספיק להיות לצידה כחצי שנה, ואז הלכה לעולמה, בפתאומיות ובמהירות.
מתן נכנס לסחרור. אף פעם לא התעניין בחיי הוללות, אבל פתאום חברים התחילו להגיע, לאכול ולבלות אצלו.
כך עבר חודש בסערה, עד שיום אחד חלם את אמא שלו מסתכלת עליו בעצב ודומעת.
בבוקר סילק את כל החברים, חזר לעצמו, שיפץ את הדירה ואז הגיע דכדוך.
כשעבר על עיתון מקומי, ראה שמחפשים בעלי מקצוע עם רכב פרטי.
החליט לנסות. גם פרנסה, גם תעסוקה.
הגמישות של העבודה, אפשרות לבחור יום חופשי מתי שרוצה התאימה לו.
למחרת מגיע מתן שוב לדירה המוכרת. היה בטוח שיפית תאחר מהעבודה, אך הפעם חיכתה להם בבית.
מתן מתקן את רגל השולחן, המפסק, מדביק מדף במסדרון, מיישר דלת במטבח.
הוא מציץ לאמבטיה ונבהל.
פה צריך שיפוץ מהיסוד, קובע.
אני מסכימה, אם תסכים לבצע, עונה לו יפית. יש לנו חסכונות, יהיה בסדר לשלם.
תוך כדי עבודה, מתחילים להכיר. יפית גננת בגן ילדים.
תישאר לארוחת ערב, עבדת המון, בטח אתה רעב, מציעה בשקט.
הילדים מנדנדים שיישאר גם כן.
מתן נענה.
הארוחה מתארכת. כשהילדים כבר ישנים, יושבים ומדברים.
מעולם מתן לא סיפר כך על חייו. יפית יודעת באמת להקשיב, יושבת כשידה תומכת בלחיה, עינים מלאות הבנה וחמלה.
לא היה לה אף פעם בעל. היו שתי מערכות יחסים שנגמרו רע ושני ילדים בהפרש של שלוש שנים.
את סיפור הטייס המציאה, כדי לשמור על תקווה אצל הילדים, וחשבה להסביר כשיוכלו להבין.
כשמתן עוזב, כבר קרוב לחצות.
הוא מבטיח להגיע שוב למחרת יש עוד הרבה עבודה.
ביום הבא יפית פותחת את הדלת ונעצרת. נכנס מתן, במדי טיסה, עם זר פרחים ועוגה.
אבא, אבא הטייס שלנו חזר! קוראת גילי, רצה לחיבוקו.
חזרתי! פשוט לא זיהיתי אתכם מיד, עבר הרבה זמן. נכון, יפית? שואל מתן, ובתקווה גדולה מביט בה. ויפית מחייכת ונותנת תשובה אחת בלבד מהנהנת.
כך המשפחה הקטנה של יפית הפכה שוב שלמה ומאושרת.
נעם לא מייד השתכנע, אבל בסוף האמין שאביו חזר.
מתן אימץ את נעם וגילי, ואחרי שנה וחצי נולד להם עוד בן.
חברים, אם אהבתם את מה שכתבתם אתם מוזמנים להגיב ולסמן לייק. זה נותן לנו השראה להמשיך לכתוב!
