תקשיב, רציתי לשתף אותך בסיפור מדהים שבאמת נותן השראה, על מישהו משלנו. תאר לך: בשנת 1951, ילד ירושלמי בשם יגאל מזרחי, רק בן 14, מתעורר בבית חולים הדסה עין כרם, ואפילו לא קולט מה קורה לו 100 תפרים על החזה, רופאים נכנסים ויוצאים, והוא חסר ריאה. אחרי ניתוח די מסובך, רק בזכות 13 מנות דם מאנשים זרים שהוא מעולם לא פגש אפילו, הוא מצליח להישאר בחיים.
האבא שלו, שמואל, ישב לידו כל הזמן ואמר לו משפט ששינה לו את החיים: “אתה חי רק בזכות זה שמישהו טרח ונתן דם.” מהרגע הזה, יגאל הבטיח לעצמו שביום שיגיע לגיל המותר 18 הוא יהיה גם תורם דם.
אבל היה קטע יגאל פחד פחד מוות ממחטים. לא סתם כזה, ממש משתק. אבל ברגע שמלאו לו 18, הוא עמד על המילה שלו, התייצב במגן דוד אדום, התיישב על הכיסא, ונעץ עיניים בתקרה כשהאחות הכניסה לו את המחט. ומעולם, אבל באמת מעולם, הוא לא הסתכל על הזריקה. 64 שנה ככה.
עכשיו, לא ידעו אז, אבל לגוף של יגאל הייתה תוספת ייחודית ונדירה בנפשו היה נוגדן מאוד מיוחד, כנראה כתוצאה מהעירויים שקיבל בילדות. הנוגדן הזה מסוגל למנוע תופעה מסוכנת שנקראת “אנטי-D” קטעים של חוסר התאמה בין דם האם לבין העובר, שיכלו בעבר להוביל להפלה, ללידות שקטות, אפילו לנזקים קשים במוח לתינוקות.
פתאום יגאל מוצא את עצמו, כשהוא לא רק תורם דם שגרתי הוא בעצם מציל ילדים בישראל. הרופאים פונים אליו ומבקשים ממנו לא רק דם, אלא גם פלסמה (החלק הנוזלי של הדם). זה לוקח פי ארבע זמן מהתרמת דם רגילה, ודורש להגיע כל כמה שבועות. לכל החיים.
יגאל ישב עם עצמו, פחד מהפחד ואז חשב על הילדים, ואמר: “כן”. במשך 64 שנים, הוא לא פספס תרומה אחת. לא כשעבד ברכבת ישראל ונסע לקצוות הארץ, לא כשהלך לפנסיה, אפילו לא אחרי שאשתו היקרה ניצה נפטרה ב-2005, שזה היה התקופה הכי קשה שלו.
ב-1,173 תרומות שונות, כל פעם הוא ישב בכיסא התרמות, ספר אריחים בתקרה, דיבר עם האחים והאחיות, עשה הכול רק לא להסתכל על המחט. הפחד לא נעלם אף פעם, אבל הוא תמיד הגיע.
ופה מגיע טוויסט מטורף: הבת שלו, שירה, הייתה צריכה פעם תרופה שיוצרה בדיוק מהפלסמה שלו כשהייתה בהריון עם הנכד שלו, עומר. עומר חי היום בזכות מה שסבא שלו עשה עשרות שנים קודם.
במאי 2018, כשהיה בן 81, ובגלל החוק בישראל, יגאל תרם פלסמה בפעם האחרונה. בחדר חיכו לו אמהות עם תינוקות בריאים וורודים, מלאות תודה ודמעות, סימן חי לכל הנס שהוא עשה בלי שמישהו באמת ידע.
הוא ישב בפעם האחרונה על הכיסא, פנה את הראש הצידה ונתן תרומה מספר 1,173. מאז 1967 השתמשו ביותר מ-3 מיליון מנות מהנוגדן שלו, ואומרים שמעל 2 מיליון תינוקות בישראל ניצלו בגלל מישהו שלא נתן לפחד לעצור אותו.
תקראו לו גיבור והוא רק מרים גבה וצוחק: “מה גיבור? אני יושב בחדר בטוח, נותן דם, שותה קפה ואוכל עוגיה, ואז חוזר הביתה מה הבעיה בזה?”
יגאל מזרחי הלך לעולמו בשקט, בשנתו, ב-17 בפברואר 2025, בן 88.
תחשוב על זה תמיד מחפשים גיבורים בסרטים או בתנ”ך, כאלה עם כוחות-על או המון כסף או תהילה. ופתאום הגיבור האמיתי הוא סתם ישראלי שמקיים הבטחה קטנה 64 שנה, מרגיש פחד אמיתי ומשתק, אבל עושה גם ככה מה שצריך.
כי מיליונים חיים היום בזכות אחד שהבין שהפחד שלו שווה פחות מהחיים של אחרים.
וככה, אני אומר גם לך: בא לך לחשוב איזה צעד קטן אבל אמיץ אתה יכול לעשות, גם אם הוא מפחיד? אולי תציל מישהו בדרך…
