שמעי, תקשיבי רגע, אני חייבת לשתף אותך בסיפור שקרה אצלי בביתאת תצחקי!
אייל נכנס הביתה למטבח עם פוזה כאילו יצא ממו”מ מדיני בין כוכבים, כשבעצם כל מה שעשה זה לקנות חלה וחלב. הוא הלך עם גאווה כזה מעיקה, פתאום נהיה לו טון של יושב ראש התנ”ך. מאז שקידמו אותו שבוע שעבר כ”ממלא מקום סגן ראש צוות”, הבן אדם הפסיק ללכתהוא פשוט מרחף.
יערה, הוא סקר את ארוחת הערב שלי (דג דניס בתנור), כמו משגיח כשרות בדוכן פלאפל.
תקשיבי, היה לי יום מתיש, היה לי מלא החלטות חשובות. אז בואי נסכם: בבית אני רוצה שקט וגיבוי מלא. אני לא רוצה ויכוחים. פשוט תסכימי איתי. המוח שלי צריך חופשה מהעומס.
אני קפאתי עם מזלג ביד. שיהיה ברורזה היה מהלך אמיץ ולא צפוי, במיוחד כשאנחנו חיים בדירה שלי והמשכורת שלי כיועצת פיננסית בשוק ההון סוחבת את שנינו, והוא כאילו מבקש מהמנקה של הבניין לנהל את הקופה הראשית של המדינה.
רגע, זאת אומרת אתה רוצה שאני אהיה האקו שלך? בדקתי, כשהילדה שבי שמרסקת בפגישות משכורות של הבוס פתאום הרימה ראש.
אני רוצה שתכירי בסמכות שלי, הוא סידר את העניבה שלבש לארוחת ערב כאילו אמא שלי תיכף באה לבדוק אותי. הגבר הוא הציר, האישה מסביב. אל תשברי את הציר שלי, יערה.
הסתכלתי עליוהיה בעיניים שלו מין שקט פנימי כזה, שמזכיר מישהו שהחליט לחצות את איילון ברגל בשמונה בוקר.
טוב, חיים שלי, חייכתי, וחתכתי עוד חתיכה מהדג. בלי ויכוחים. רק הקשבה והסכמה.
ומאותו רגע התחילה לי ההצגה: “תבקש, תיזהר שלא תקבל בדיוק”.
המערכה הראשונה הייתה בשישי. אייל היה אמור ללכת לגיבוש צוותהוא קרא לזה “כנס מנהיגים”, ואני קראתי לזה “מנגל לעובדים שההנהלה מנסה לשכנע שהם חרוצים”.
הוא התארגן במראה עם מכנסיים חדשים שקנה לבד, בצבע חרדל שטוען שזה אופנתי, כשבפועל הם ישבו עליו כמו תחפושת של קנגורו בחודש תשיעי. באזור הירך יש בטן, ובקרסוליים הם לוחצים כאילו זו נקניקיה בקושי שסוגרת פתח.
נו, איך? הוא ניפח חזה. נראה מנהל? בולט בשטח?
בדרך כלל הייתי רומזת בעדינות שיש לו יותר סטייל של ליצן ביום העצמאות מאשר מנהל סניף. אבל הבטחתי שלא אתווכח.
בטח, אייל, עניתי, מדפדפת בספר. נועז מאוד. כולם ידעו מי פה זכר האלפא. הצבע והגזרה… צועקים אישיות.
הוא התעופף בעננים.
את רואה? פעם היית אומרת לי להוריד. למדת משהו בינתיים!
הוא חזר בערב עצבני, אדום ולובש ג’ינס של מישהו אחר. מסתבר שבמהלך “חבל ההצלחה” המכנס נקרע בצליל של מפרש קרוע בלב ים.
למה לא אמרת שהם קטנים לי באזורים החשובים?! הוא התפוצץ.
חיים שלי, אמרת שהם מדגישים את המקצועיות שלך. כנראה המקצועיות שלך לא נכנסה במידות.
וההצגה המשיכההפעם עם הארטילריה הכבדה, רוני, אמא של אייל.
היא נחתה על הסלון שלי עם מבט של פקחית ומתחה ביקורת:
יערי, הווילונות שלך מדכאים, ואני רואה אבק. אייל צריך בית חם. אצלךמשרד הייטק!
אייל מיד מצטרף:
נכון אמא, צדקת. את עובדת יותר מדי, שימי לב לבית. אולי תעברי לחצי משרה? המשכורת שלי מכסה הכל, אני הרי מנהל.
זה כבר ממש צחק אותי. התוספת של “מנהל” בקושי ממלאת את תקציב הדלק שלו…
אתם צודקים, רוני עניתי. אתה גם, אייל. באמת יש לי סדרי עדיפויות עקומים. מהיום, כי וילונות זה הפנים של האישה, אני מפסיקה עם הניקיון החודשי.
נפלה דממה.
איזה ניקיון? אייל גיחך.
העוזרת שבאה פעמיים בשבוע. אמרת שצריך לחסוך וליצור בית חמים, כמו שאמא שלך רוצה. אז מפטרת אותה. מעכשיו אני מנקה לבד. אבל רק בסופ”ש.
ו… באמצע השבוע? הוא גמגם.
באמצע השבוע, מתוק, נאפשר לטבע לקחת פיקוד ונגלה איך נראה בית בין כביסה לאושר אמיתי. לא תרצה שאני אשתטח מיגיעות אחרי העבודה, נכון?
שבועיים כאלה הפכו את הבית לבלגן מדעי עבור אייל. אני חוזרת מהעבודה, מחייכת, ומתיישבת לקרוא ספר. הכליםעושים מפגש על השיש. האבק? מנצח. החולצות המגוהצות? מתגעגעות לטיפול.
יערה, אין לי חולצות נקיות! נאנח בוקר אחד.
כן, מותק. אתמול הלכתי לחפש וילונות, כמו שאמא שלך רצתה. לגהץ כבר לא היה לי כוח. אבל היי, אתה מנהלתגייס לעצמך שירותי גיהוץ.
הוא ניסה, שרף לעצמו חור, לבש סוודר, ונראה כמו מישהו שניסה להערים על החיים, אבל קיבל אותם בפרצוף.
והשיא הגיע בערב בו אייל קבע ארוחת ערב עסקית אצלנו, עם שימי כהן, הבוס הגדול שמקומו חומם ע”י אייל זמנית, ועוד שני מנהלים.
יערה, זו ההזדמנות שלי, הוא רקד במטבח. להראות לכולם שיש לי עוגן בבית, שאני הפטריארך, שיש לי גב. שיהיה על השולחן שפע ומסורת, בלי כל השטיקים שלך. וגברתתשתקי, רק תחייכי ותגישי. אין צורך שתיכנסי לענייני הלוגיסטיקה, הבנת?
לגמרי, הנהנתי. שפע, מסורתי, שקטה.
ושימי על עצמך משהו יותר נשי.
מה שתבקש, חיים.
התכוננתי מראש: שמתי חלוק פרחוני עם תחרה שרוני קנתה לי (ליום העצמאות), סידרתי בשיער תסרוקת בין קן לצריח.
על השולחן: גפילטע פיש מהמעדנייה (רועד כמו אייל כשהבוס מסתכל), ערימת אורז, ורגל כבש ענקית, כאילו הטלה מת מעצמו. בלי פנסים, בלי מפיות באבזמים, בול “מסורת”.
הגיעו האורחים. שימי הסתכל עלי מוכי תדהמה אבל שתק. אייל נהיה אדום כמו טפט הסרטים בסלון.
תתכבדו, רבותיי! יצא לי כמו מחזמר ביד אליהו.
ארוחת הערב התחילה. אייל דיבר שטויות על “ייעול משאבים באמצעות שעת אדם בלינאריות גלובליות”, מושגים שהוא בקושי מבין.
אייל, תסלח לי, קטע אותו שימי. אם נעשה מה שאתה מציע, אנחנו מאבדים את העסקה עם היפנים. יערה, מה דעתך? שמעתי שאת ראש צוות אנליסטים ב”דינאמיקס”?
זה היה רגע האמת. אייל הסתכל עלי באימה.
אוי שימי, עזוב אותך, נופפתי ביד וצלצול צמידים. אצלנו בבית יש רק מוח אחד, זה אייל. אני רק רקע, גוזרת קופונים עם הסירים והוילונות. האמת, הוא אמר לי שמחשבות על לוגיסטיקה עושות קמטים, והוא אחראי על הדעות פה.
שימי השתנק מהאוכל. כולם הסתכלו במבוכה.
אייל החוויר. טיפות זיעה.
לא באמת, המשכתי. אייל אומר שההחלטות שלו הן ברמת עשרות מיליונים. איפה אני עם הגיליונות שלי? אייל, ספר לשימי על הפיילוט שלך עם האקסל בענן.
זהו, נתתי לו גול עצמיהפדיחה שאייל שנה מסתיר מהבוס.
אייל? שימי לקח משקפיים, מבט של מי שמצא חרק נדיר. באמת הצעת דבר כזה?
זה היה רעיון בלבד… אייל גמגם, הפנים מתקפלות לתוך האוכל.
אבל אייל, אתה בעצמך הסברת לי אתמול שהם לא מבינים אותך שאתה פורץ דרך… פלרטטתי אותו מול כולם אני רק מסכימה, לא מתווכחת!
אייל בורח לכיוון המיונז. כתם שמן האדמדם נוזל לכיוון המכנסיים, והוא נראה כמו רב חובל של הטיטאניק שבדיוק ייצר את הקרחון.
החבר’ה קמו ללכת אחרי עשרים דקות. שימי לחץ לי את היד:
יערה, אם תשתעממי מבישול, יש לי מקום לסגנית אצלי. את יודעת לשים דברים במקום.
אייל מסתכל עליי, רועד:
חיסלת אותי! עשית לי בושות! את לעגת לי מול ההנהלה!
מה, אני? הורדתי את החלוק. אייל, עשיתי בדיוק מה שביקשת: לא ויכוח, לא דעה, רק רקע. אם נראית ליצןכנראה הבעיה היא במי שעומד בקדמת הבמה.
הוא פתח את הפה לתגובה, ואני הרמתי יד.
עכשיו תקשיב: הגיע הזמן שאתה לא תתווכח, כי גם לי מתחשק פאוזה מהשטויות שלך. הדברים שלך ארוזים. המזוודה במסדרון. הציר החדש שלך מכוון לדירה של אמא שלך בחולון. שם יש וילונות יפים, ואף אחת לא תתווכח.
את לא באמת תעשי את זה… אני הגבר!
היית, כשעוד היית פרטנר. ברגע שבחרת להיות בעל הבית, שכחת שהכיסא עומד בבית שלי.
ישבתי ליד החלון, וראיתי אותו נכנס למונית עם המזוודה. לא הייתי עצובהרק הקלה. הבית התמלא אוויר, וריח קל של שישקבבשנעלם אחרי שאווררו.
אז בנות: אל תתווכחו. פשוט תנו להם לרוץ עם הפנטזיות שלהםותנו להם להפוך למציאות על הקיר הראשון. הנפילה מהכתרזה הצליל הכי מרפא לנפש שלנו.
