אני תמיד אהיה איתך
– רק אל תתחילי שוב! כבר דיברנו על זה מיליון פעמים! למה לחזור לזה כל הזמן? – הדס נופפה בידה בעייפות וחזרה לעמוד מול הכיריים.
היום התחיל בקדרות. חמש לפנות בוקר, כשיותם נכנס אל חדר השינה ולטף בעדינות את הכתף של אמו.
– אמא! כואב לי בגרון!
הדס, שבקושי התעוררה, נגעה במצחו של הבן שלה עם שפתיה, והעייפות ברחה ממנה מיד.
– כן, יש לך חום, ילד. בוא, נלך היא הרימה את יותם ויצאה מהחדר, סוגרת את הדלת מאחוריה. ממש לא התחשק לה אחר כך לשמוע מגיא שהוא לא ישן טוב.
היא מדדה ליותם חום, נתנה תרופה להורדת החום, והשכיבה אותו במיטה. כשהביטה בשעון החליטה שאין טעם לנסות לחזור לישון. עדיף לחכות עד שהמרפאה תיפתח ולהזמין רופא. כשהתאמתה שיותם ישן, היא יצאה למטבח, הכינה לעצמה קפה וניגשה לחלון.
החורף השנה בתל אביב לא הפסיק להפתיע בשלגים. גם עכשיו החצר מכוסה שמיכת שלג רכה, והשלג ירד כל הלילה. רוב החצר הייתה בתולית מבלי טביעות רגל, חוץ מכמה מקומות בהם היו עקבות של אלה שממהרים לבוקר בעבודה. בזווית העין הבחינה הדס בתנועה החתול של השכנה, דודה שרה, קפץ בחצר, שוקע בשלג ואז מגיח. מה לעזאזל יש לו לחפש בשלג כזה? אבל לברטוק לא אכפת. הוא פשוט לא מסכים לעשות את העניינים שלו בבית, ושרה חייבת להוציא אותו לפי דרישה. וכשהוא רוצה כולם שומעים אותו, אם היא מתעכבת.
אבל יש להודות לחתול הצעקן הזה, שמעולם לא עשה בלגן בבית של שרה. רק אתמול, כשירדה הדס לאסוף את יותם מהגן, ראתה את ברטוק בדרכו החוצה, מיילל בקול.
– תלך, תלך, עוד תתלונן לי! שלום, הדס! תראי איזה שובב! לפעמים נדמה שהוא המפקד בבית, לא אני.
– שלום דודה שרה! בחור רציני
– בחור רציני, תמצאי כמו שלו. זה הגורל שלי, לגדל גברים רציניים.
הדס חייכה, הנהנה והמשיכה הלאה. לא היה מה להגיד. הבן של שרה, מתן, אכן היה רציני ושנון, עם חוש הומור מעולה, חבל שרק מעטים שמים לב. לרוב האנשים, הוא היה בחור רזה בנעליים עבות ומשקפיים, שלא מושך תשומת לב. הדס הייתה חברה שלו מאז ומתמיד, ומתן תמיד היה שם בשבילה, במיוחד אחרי שאיבדה את אמא.
אמא של הדס, רונית, נהרגה במעבר חצייה. הלכה לפי כל הכללים, וכלום לא עזר. זה היה הרס מוחלט להדס. הרי לימדו אותה שאם היא שומרת חוקים היא בטוחה.
הדס ומתן היו בני עשר באותה תקופה, ואחרי האובדן, הדס שתקה, רק בכתה, הסתגרה בחדר או נכנסה לאמבטיה. בכל הזדמנות נרדמה בפינה כלשהי. הפסיכולוגית אליה לקח יעקב, אבא שלה, את הדס, נבהלה והמליצה לפעול מיד, כי המצב כבר השפיע על הבריאות שלה.
מי שעזר היה מתן. הוא, שאיבד את אביו שנתיים קודם לכן, כנראה הבין יותר מכולם מה קורה בלב של הדס. מתן בילה כמעט כל הזמן אצל הדס. שרה לא התנגדה, להפך, ליבה נשבר על הדס הקטנה. היא ושכנים נוספים ניסו לעזור במעשיהם – מביאים אוכל, שומרים על הדס, כשהאבא היה עסוק. לכן, אף פעם שרה לא אמרה למתן מילה אחת, גם אם חזר מאוחר, אחרי שישב כל היום עם הדס, עזר לה בשיעורים, קרא לה ספרים, עודד אותה לצאת קצת, לקח אותה לחוגים שהאמא כל כך רצתה בשבילה שתרקוד, שתהיה בריאה לאט לאט, הדס חזרה לעצמה. כשמצא מתן גורה פצפונת בעיניים פקוחות והביא אותה לבית של אמא שלו, הדס דיברה בפעם הראשונה אחרי האסון, וביקשה חלב בשביל הגורה. שרה נתנה לה חלב ולחשה לעצמה: ברוך השם שחזרת אלינו.
החתולה נשארה עם מתן, כי יעקב, אבא של הדס, אלרגי.
מתן המשיך ללוות את חברתו הטובה לכל מקום. הדס כל כך התרגלה לנוכחותו, שזה היה חלק ממנה. שניהם, כילדים יחידים, מצאו זה בזה את מה שהיה חסר להם: תמיכה, חברות, אחווה אמיתית, נדירה אפילו בין אחים. פעמים רבות לא היה צריך להגיד הכול – הם הבינו אחד את השנייה במבט. הדס הייתה מתחילה משפט, מתן מסיים. אנשים התפלאו על כך, אבל נתנו לזה מקום, כי ידעו איפה שיש כזה כאב, כל דבר קטן עוזר.
הקשיים התחילו רק לקראת סוף התיכון. הדס נהייתה יפה, אינטליגנטית ומלאת חן, סביבה שיחרו לה מחזרים בלי סוף. מתן הבין ושותק, כי ראה שהיא לא מתעניינת אף באחד מהם, עד שהופיע גיא. הכירו במדרגות המרכז הספורטיבי לשם הדס הלכה לשיעורי התעמלות.
– את בסדר? אפשר לעזור? – בחור גבוה ונאה הושיט יד להדס, והגביה אותה מהמדרגות. מדרגות קפואות, סכנה. הכול בסדר?
הדס הרימה עיניים, קפאה תמיד טענה שלא מאמינה באהבה ממבט ראשון, שזה שטויות של ספרים. עכשיו הבינה שטעתה.
– אני הולכת לאיבוד, מתן! ממש
– מה, הלכת לאיבוד? מתן קימט גבות, הדס שקועה בעולמה.
– לא יודעת איך להסביר הוא הכי טוב! הדס רקדה מסביב. תשמח בשבילי!
– בשבילך? בוודאי, אני שמח – חיוך כפוי, ויצא מהחדר.
הדס לא שמה לב, מחשבותיה במקום אחר. גיא והדס היו יחד מעל שלוש שנים, עד שהחליטו שהם מספיק בוגרים בשביל להקים משפחה. הודיעו לכל ההורים והגישו בקשה ברבנות.
– חבל שחייבים “שושבינה”, למה לא חבר של הכלה? הדס הסתובבה מול המראה עם שמלת כלה.
מתן, שהסיע אותה לסטודיו, ישב במקרה על הספה והתבונן. הוא כבר לקח כמה נשימות עמוקות אחרי שהמנהלת מדדה אותו במבטים.
– החתן לא אמור לראות את הכלה בשמלה!
– הוא לא החתן! הדס צחקה הוא חבר שלי.
– חבר מלמלה התופרת. מעניין
– מה כל כך מוזר? התערב מתן. אנשים לא יכולים להיות חברים? הדס, יש לנו עוד להחליט על העוגה, אז קדימה.
– אני תכף הדס שקעה לשמלה, מתן התנפל על הספה.
אחרי שנים, כשחושבת על הנישואים איך לא ראתה בזמן מי זה גיא באמת. רגילה תמיד למישהו שמלווה אותה, הייתה בטוחה שתמיד מישהו יהיה שם להציל, לשמח, לדאוג. מסתבר ש”דמויות ראשיות” יש הרבה סוגים.
רמזים התחילו כשהדס חלתה קשות, כחצי שנה אחרי החתונה. דלקת גרון פשוטה כמעט והתפתחה לבעיה מסוכנת, והיא נאלצה לעבור בדיקות, מקצתן יקרות. גיא אמר:
– זה שטויות, חסכנו לחופשה! איזה בדיקות עכשיו? את צעירה ובריאה!
הדס הקשיבה בהלם.
– אתה מדבר ברצינות?
– בטח!
– גיא יותר חשוב לך החופשה?
– כן, אל תעשי עניין. ניסע לאילת, יוצאים לשבוע, הכל עובר. את סתם עייפה.
הדס בלעה רוק, שותקת. את הבדיקות שילם אבא שלה, יעקב, ששתק ולמד את הלקח.
כמעט שנה לקח לה להשתקם, ועדיין נותרה לה בעיית לב. כשהדס גילתה שהיא בהיריון ונרשמה למעקב, הוגדרה מיד בסיכון.
– אל תיעלבי, פשוט שימי לב הרופא דפדף בתיק. צריך לחשוב, הריון זו עומס גדול. עכשיו את מרגישה טוב, אבל מה יהיה הלאה
– אין מה לחשוב. אני יולדת!
וכך היה. הדס הייתה מאושפזת בשליש האחרון, אבל יותם נולד בריא. רק היא ואביה ומתן באמת ידעו איזה מחיר שילמה. גיא, כשהבין שהדס ילדה בשלום, חגג בלי סוף והיעלם לשלושה ימים. בהתחלה הדס נכנסה ללחץ, אבל אצלה, הכל הסתדר סוף סוף. לגירושים אחרי הלידה מנעו רק תגובתו של גיא ליותם.
הוא התאהב בילד, לקח עליו אחריות, קם אליו בלילה, יצא לטייל, השקיע. ועדיין, היו רגעים שהתעצל והתפרץ על יותם. מצד אחד אב השנה, מהצד השני מוטב לא להפריע. הדס הרגישה בשינויים, אך בחרה להתמקד בחיובי.
בזוגיות שלהם, היא וגיא הפכו לזרים תחת קורת גג אחת. יותם חלה הרבה, והדס מצאה את עצמה מסתדרת לבד. אבא שלה עזר, לקח את יותם כשהייתה לקחה רישיון, אפילו קנה לה מאזדה יד שנייה – שתוכל להיות עצמאית.
גיא שם דגש על העבודה והעסק, והדס השתכרה במינימום, כי נאלצה להיעדר הרבה בגלל הטיפולים ביותם. מזל שגרה בדירת אביה אחרי שהוא עבר לוילה באבן יהודה, נהנה מהשקט והירוק.
יום אחד, מותשת לחלוטין מלילות בלי שינה, מסרה את יותם הרדום לידיו של יעקב, ירדה לרצפה ונרדמה ישובה על השטיח. כשקמה, אמר:
– הדס שלי, אני לא מייעץ ולא חוקר, יודעת שאת לעולם לא לבד? אני כאן.
– תודה, אבא פשוט עדיין לא מוכנה.
יעקב החריש. ומי היה שוב שם? מתן. תמיד הופיע בדיוק כשחייבים להביא תרופה, להיות נהג, לשמור על יותם, לסדר את הרכב במוסך. הדס ידעה שאולי מנצלת את טוב ליבו, אך לא יכלה אחרת. מתן נשאר האדם היחיד עליו יכלה לסמוך בלב שלם.
גם עכשיו, מביטה על החצר המושלגת, החשיבה איך מתן חוזר היום משליחות בנגב, ויוכל לקחת אותה ואת יותם לרופא, כי הרכב שוב התקלקל ומצב הכספי קשה. גיא אמר שכל השקעתו בעסק, והמשכורת מצידה רק בקושי מספיקה לשגרה.
הדס מביטה בשעון, מתקשרת למרפאה; מזל, הרופאה שלה חזרה מחופשה, קובעים ביקור.
היא מתחילה להכין ארוחת בוקר כשהגיא נכנס חצי ישן.
– מה קרה עכשיו? למה לא ישנתם?
– יותם חולה.
– אז בגלל זה לא נתת לי לישון? אני הולך למקלחת, תכיני לי מהר אוכל, יש לי יום עמוס.
הדס בשקט פונה לכיריים, מכינה בעיקר בעבור יותם כשחולה אוהב “אוכל של מחלימים”, כך הגדירה פעם הדס. היום היא מכינה לו לביבות, כי גם גיא אוהב.
– דיברת כבר עם אבא שלך?
– לא.
– למה את מחכה?
– כבר אמרתי, לא אבקש ממנו לרשום על שמנו את הדירה.
– העקשנות שלך מטריפה אותי! אני עובד קשה למען הדירה הזאת, וכל הזמן רק רוצה ממני כסף, לך וליותם! מתי תביני!
גיא המשיך להתלונן, אבל הדס כבר הפסיקה להאזין. פתאום הרגישה בתוכה משהו נקרע. הקשר הדק שהחזיק ביניהם, כל הזיכרונות נישואיהם, החיוכים, לידת יותם הכול נפרם.
היא הניחה בשקט את תרוודת הלביבות, הסתובבה ואמרה:
– אני אגיד את זה רק פעם אחת, גיא. היום אתה אורז ועוזב. אנחנו מתגרשים. אני לא רוצה יותר להמשיך כך, וגם אתה לא מאושר. לא נתחיל לספור חובות וזכויות. יש לנו את יותם, ונשתדל לפחות למענו להישאר הורים טובים. לא משנה אם ביחד או לא.
בהתחלה היה גיא מופתע, ניסה להתווכח, ואז קם, הטיח את המזלג והלך.
– תחשבי שוב מה את עושה, נדבר בערב.
– אין על מה לחשוב. החלטתי, ואתה אותי מכיר.
– זה אומר שאת לא נורמלית, מי רוצה אותך עם ילד?
– ככה את חושבת? נו טוב, אחזור להורים שלי. – הוא ענה ביהירות.
– ככה זה.
גיא יצא בטריקת דלת. הדס התיישבה סוף סוף ונתנה לדמעות לזרום.
כששמעה את יותם מתקרב, מחתה בדמעות וחייכה בעדינות:
– הכי אמיץ בעולם, רוצה לביבות?
– אין לי ממש תיאבון, אמא. גם כואב לי הראש.
– ולביבות יעזרו לכאב ראש שלך?
– כן! קרץ בחצי חיוך. עם ריבה!
– בטח!
הרופאה הגיעה, נתנה טיפול. הדס התארגנה לרדת לבית מרקחת, רק אז היה דפיקה קלה.
– שלום!
– שלום מתן, מחזיק קופסת משחק. הדס תפסה את עצמה שלא זוכרת מתי גיא קנה משהו ליותם. כל מתנה, יום הולדת או חנוכה היא קונה. מתן אף פעם לא בא בידיים ריקות.
– יותם שוב חולה. תשב איתו רגע? אני רצה לבית מרקחת.
– אין בעיה. אגב, אתן אני אלך. רשימה?
נתנה למתן פתק והוא יצא.
לא עברו שתי דקות, הטלפון צלצל.
– גב’ הדס יעקבי?
– כן.
– מדברים מבית חולים מאיר. אבא שלך כאן.
– מה קרה? הדס אחזה בטלפון.
– התקף לב. המצב יחסית קשה.
– אני נוסעת.
היא רצה בבית, מנסה להתארגן. אבא שלה, שלעולם לא התלונן על הלב! עכשיו הבינה כמה הכל שברירי.
בלי לחשוב התקשרה שוב לגיא.
– גיא
– מה, התחרטת? עכשיו אני
– אבא בבית חולים, התקף לב.
– אז מה את רוצה? את מתגרשת, לא?
הדס ניתקה. מתן, שחזר, מצא אותה בחדר עם המעיל.
– מה קורה?
– אבא במאיר, התקף לב.
מתן ירד להביא את שרה, שנשארה עם יותם. הם מיהרו לבית החולים.
כל היום חיכו, ראשה מונח על כתפו של מתן והם שותקים יחד. אחרי זמן, הדס מלמלה:
– תודה לך איזה מזל שאתה פה.
– תמיד אהיה איתך
– אני יודעת, מתן, עכשיו אני כבר יודעת הכול
בערב הרופא יצא. ראה את הדס ישנה על כתף מתן.
– העברנו את אבא שלך לחדר. עוד החלמה ארוכה, אבל הסכנה מאחוריכם. בקרי מחר.
הדס חיבקה את מתן ובכתה, מרגישה איך יחד עם הדמעות יוצאת כל העייפות והכאב מהלב.
