תקשיבי, אני חייבת לשתף אותך בסיפור שקרה לי נשבעת שלעולם אל תשכחי את זה. אז, יואב בן ארבעים וחמש, בעלי שכח את יום ההולדת שלי, ה-27 בפברואר! ובאותו בוקר פשוט נסע לדוג עם החברים שלו. בזמן שהוא התלהב עם הדגים, אני תכננתי לו הפתעה כזו שתזכיר לו לתמיד את התאריך הזה.
הקטע עם יואב, שכבר בגיל חמישים כמעט, התפתח אצלו סוג של “כישרון” הוא תמיד זוכר בדיוק מתי צריך להחליף שמן ברכב, מתי החבר’ה נפגשים לדייג בכנרת, ומתי בדיוק הדגים מתחילים לטרוף. אבל תאריכים שקשורים למשפחה פשוט מתרוקנים לו מהראש.
בדרך כלל הייתי מצילה אותו מרמזת, משאירה פתק, אפילו שואלת ישירות. אבל ליום הולדת ארבעים וחמש שלי רציתי לגרום לו לזכור, בלי שום רמז או בקשה. האמנתי שאחרי עשרים וחמש שנות נישואים משהו כבר יתעקע לו בזיכרון.
אז בוקר שישי, יואב מתרוצץ בדירה, אוסף חכות וציוד.
רחלי, ראית את התרמוס שלי? נראה לי שדליה מחכה לי מתחת לבית. נוסעים לדוג, זה עכשיו הזמן. אחזור בראשון, כנראה לא תהיה לי קליטה.
אפילו לא הסתכל עליי, רק נתן נשיקה בלחי.
אל תשתעממי, תקני לך איזה פינוק.
הדלת נטרקה. הלכתי ישר ללוח שנה במטבח אדום מסביב התאריך, יום ההולדת שלי. אפילו לא סתם שכח במיוחד בחר לברוח דווקא היום!
בהתחלה נפגעתי ממש. אחר כך נהייתי קרה וקפואה. ואז פשוט עלה לי רעיון זה היה הזמן להעמיד אותו במקום, ולהראות לו שדייג וחבר’ה באים אצלו לפני אשתו. החלטתי, ועברתי מיד לפעולה.
למה? כי לבעלי יש “קופת חירום” חסך בשקלים חדשים במזומן, חלם כבר שנתיים על מנוע חדש לסירה. בכספת במשרד, ואני זוכרת את הקוד כי גם הזיכרון שלו לא תמיד מושלם כמו שהוא חושב.
שלוש מאות אלף שקל חיכו שם בשקט. פתחתי את הכספת, נשמתי עמוק, ולקחתי החלטה.
הסופ”ש הזה היה משהו שאף פעם לא אפשרתי לעצמי הזמנתי קייטרינג ברמה, קישטתי את הבית בפרחים, סלון מלא בחברות טובות, מוזיקה, צחוקים, שמפניה. בשבת ארוחת ערב במסעדה יוקרתית בכיכר המדינה, אחר כך בילוי בספא.
ומה עם מתנה לעצמי? סוף סוף קניתי לעצמי את הסיכה המהממת שחלמתי עליה תמיד דחיתי בגלל “תכניות משותפות”.
ראשון בערב, הדלת נפתחת, יואב נכנס עם דלי מלא דגים, כולו מבסוט.
נו, תסתכל איזו שלל הבאתי! איזה כיף היה!!!
הוא נכנס לסלון ונשאר קפוא. בלאגן, בקבוקים ריקים, פרחים בכל פינה, שקיות מחנויות יוקרתיות.
מה הלך פה? היה פה מסיבה?
היה, עניתי הכי רגוע שאפשר. היה לי יום הולדת. ארבעים וחמש. נזכרת?
הוא נעצר, נשם עמוק.
אוי רחלי, באמת, שכחתי. היה לי בלאגן, את יודעת
אני יודעת, קטעתי אותו. אז דאגתי לא להתבאס, הסתדרתי לבד וגם קניתי לעצמי מתנה, לא היה קשה לבחור.
הוא העיף מבט למשרד, רץ לבדוק את הכספת דלת פתוחה.
איפה הכסף? אין שם שקל!
תסתכל מסביב פה הכול נמצא.
בזבזת הכול?! רחלי, זה היה בשביל המנוע! שנתיים חסכתי!
אני חיכיתי עשרים וחמש שנה, אמרתי ברוגע מוחלט. שכחת את יום ההולדת שלי דאגתי שתזכור אותו כל החיים.
הוא התיישב, הסתכל על הדגים, על הכספת הריקה, ועליי. אין מה לעשות, רשמית הכסף היה משותף. ניקיון הדגים הופך למשתיקה.
חצי שנה עברה. הוא שוב חוסך למנוע, אבל עכשיו יש לו בלוח שנה תזכורות חודש, שבוע, יום לפני כל תאריך חשוב. לפעמים החיים נותנים שיעור כואב אבל ככה לא שוכחים אף פעם.
