האמית לעיתים כואבת יותר משקר. אז מה, אביבית, תקשיבי היטב. תוכלי לחשוב עליי מה שאת רוצה, אבל אף אחת לא תוכל להוכיח זאת. אין לך עדויות, ואיתן מאמין בי.
Kirstine lå sammenkrøllet på sofaen med hænderne presset mod den lave del af maven. Alt gør ondt, det gør ondt, og det minder hende om, hvad der venter.
מאז, לפני שנים רבות, כשקול הפעמונים של ימאן נשמע מרחוק, נזכרתי בערב שבו ניהלתי את הארוחה במטבח הקטן של ביתנו בירושלים, והדלת החלה לתקתק. שלום, את נועה?
Endelig er der intet alvorligt sket, Kirsten! Det kan ske for mænd de er lidt på forvejen, kan ikke stoppe i tide. Vær klogere. Vil du virkelig give Jens
**יומן של איתן 12 ביוני 2026** היום נחשפתי לכך שאמת יכולה להיות יותר מכאיבה משקר. טוב, אורית, תקשיבי טוב. אולי תחשבי עליי מה שתרצי, אבל בסופו של דבר לא
תמר, כרוכבת על הספה, חיבקה את ידיה למרפקיה והציבה אותן על קיבעה התחתון. הכאב היה חודרני, מציק וזכיר לה מה שמחכה. כל פעם אותו תסריט: כאב חד, דימום, קריאת
רוני, כרוכבת על הספה, לחצה את ידיה על תחתון בטנה. כל תחושה הייתה כאב קודר, כאב חד, דימום, גלגלי אמבולנסים, בית חולים, וחלל ריק בליבה. זה היה הפלה אין על זה שום ספק.
**יומן, 12 במרץ 2026** היום הוא חזר אלי במילים שהייתי בטוחה שהשארתי מאחור: «נישתי איתך רק כי את נוחה». הוא חייך, משיכת כתפיים קלה, ושאל: «ומה זאת אומרת?
Jeg mindes, hvordan lilleYrsa aldrig kunne forstå, hvorfor hendes forældre så ud til at holde sig fra hende. Far drillede hende, og mor udførte sine plejeopgaver
Du sagde i dag, at du gifte dig med mig, fordi jeg er praktisk! Så hvad så? svarede han med et løftet skulder. Er det så dårligt? Har du igen den gamle pyjamas på?









