אורית, מקואמת על הספה, משית את ידה על החלק התחתון של הבטן. כל התחושות חודרות, כואבות, מזכירות לה שמה שמחכה למעלה. שוב ושוב כאב פתאומי, דימום, אמבולנס
היי, אז תקשיב לי, יש לי סיפור שחשבתי לשתף אותך, ואני ממש מרגיש שצריך לספר אותו במילים שלנו, בעברית מודרנית. קצת לפני כמה שנים, קטנה בשם **נעמה** לא יכלה
מירה הקטנה לא ידעה למה ההורים שלה לא אוהבים אותה. אביה, יוסי, היה נושא רוחות, והאם, רות, ניתקה את עצמה מהתינוקות, כאילו הייתה פועלת רק כדי לשמור על מצב הרוח של בעלה.
אורית הקטנה חשה תמיד כמוהו קצה של חוט ארוך שמרחף בחלום, ולא הבינה למה הורייה נדחו עליה. אביה, יעקב, היה כמו רוחות של מרשמי כבישים, והיא תמיד מרעידה אותו במילה אחת.
אם הילד יראה כמו קודמו אסור לי אתן לו חיים ואז ארצה לו! קראתי בקול חסר צבע. זהו, חמודה, כבר מאחרת להסיק, נותר רק לחכות למועד הלידה סיכם הרופא.
Alt er slut mellem os, Kirstine! Jeg vil have en rigtig familie, børn. Du kan ikke give mig det. Jeg har ventet i årevis, udholdt. Jeg har brug for en søn.
Kom med mig! Jeg har lige et gård uden hund. Du kan passe som vagthund jeg lover, jeg ikke vil være sur! Jeg hoppede på min cykel og trillede afsted mod landsbyen.
הכל נגמר, ציפי! אני צריך משפחה אמיתית, ילדים. את לא תתני לי את זה. חיכיתי שנים, סבלתי. אני צריך בן. כבר מגיש תביעה לגירושין! שלוש ימים לאריזות.
הכל, רונית, זה נגמר בינינו! אני רוצה משפחה אמיתית, ילדים. אינך יכולה לתת לי זאת. חיכיתי זמן רב, סבלתי. אני צריך בן. כבר הגשתי את הבקשה לגירושין!
היי, חמודה, תקשיבי, זה הולך להיות סיפור ארוך, אז קחי כוס קפה ובואי נגיד. הכל נגמר, נועה, בינינו! אני רוצה משפחה אמיתית, ילדים. את לא יכולה לתת לי את זה.