Life Lessons
לא אמנה את חיי על שלושים שנות לימודים באוניברסיטה, אחרת תיכנסי לי דיכאון, נזעקה שירין בטלפון, קולה מתפוצץ מהקול של החברה היחידה שלה. ואיך את נראית עכשיו?
Nadine, jeg vil ikke leve sammen med din søn, så giv ham beskeden, sagde Signe. Hvem skal du så bo hos? Hvem skal du have med barnet? Jeg ser jo ingen
Der er et problem, snart kommer gæster, og I må finde et sted at gemme jer. I forstår selv, at der ikke bliver nogen fest med jer her. Min søn, hvor skal vi så gå hen?
יום חמישי, 2 באוקטובר 2026 היום היה מלא בִּזְמִנוֹת מְתֹקְפְּלִים, ואני מרגישה כאילו החיים נבנים מחדש סביבי, כמו קירות של בית שעוד לא הושלמו.
אני לא אסיים את הלימודים באוניברסיטת תלאביב אחרי שלושים שנה, אחרי זה תבוא לי דיכאון. תנו למי שהולך כל שנה, הם לא מרגישים איך השתנו קראה בטלפון לחברת הלילה היחידה, נחמה.
אני לא ארד ליום של סיום הלימודים של שלושים שנה אחרי האוניברסיטה, אחרת תיפול עלי דיכאון. צעקה נועה בטלפון, קולו של החברה היחידה שלה. ומה איתך, נועה?
יש כאן בעיה, בקרוב יגיעו אורחים, ואתם חייבים לנסוע למקום אחר. אתם יודעים שלא יהיה איתכם שום חג. בן, לאן נלך? אין כאן אף אחד, שאלה אמא בקול רועד. איך אני יודע?
12. maj 2026 Kære dagbog, I dag gik jeg i seng med en tung fornemmelse i brystet, som om en tung gryde med suppe har stillet sig på mit hjerte.
23. november 2026 København, Hovedbanegården Jeg standsede foran den lille indhegning, støttende min ryg mod den gamle trådhegn. Jeg havde løbet fra bussen
«Mikkel, jeg forstår ikke, hvad du mener», sagde Freja. «Intet specielt», svarede Mikkel. «Jeg vil bare være alene en stund, slappe af. Tag på landet