Life Lessons
מאותו היום שבו לקחו מטושקה את הדבר היקר לו מכל, הוא כבר לא נכנס לכלבייה שלו. מאז ישן על אדמה חשופה, כמעט לא אוכל, ואפילו לא מגיב לחברו האחרון שנותר לו—סרגל.
012
Сאותו יום שלכלבו, דובי, לקחו את הדבר היקר מכל, הוא לא נכנס יותר למלונה. ישן על האדמה העירומה, כמעט לא אוכל. גם יונתן, החבר האחרון שנשאר לו, לא הצליח להחיות
Life Lessons
מלצרית שילמה על ארוחת צהריים של קשיש – ושעתיים לאחר מכן המשטרה הגיעה אליו…
012
יומני, קוראים לי אלעד שגיא, והיום אני רוצה לכתוב על חוויה מיוחדת מהעבודה שלי. כבר שש שנים אני עובד בבית קפה קטן בשם “על הגשר”
Life Lessons
היא הזמינה שולחן לעשרה אנשים ליום ההולדת ה-80 שלה. אבל האדם היחיד שניגש אליה היה מנהל המסעדה… שביקש ממנה להחזיר את הכיסאות.
025
16 ביוני הזמנתי שולחן לעשרה אנשים ליום הולדתי ה-80 במסעדה אהובה בהרצליה. חיכיתי בשמלה חגיגית ששמרתי לאירועים מיוחדים, ועם סרט מנצנץ על הכתף שכתוב עליו: “
Life Lessons
האושר המורכב
02
אושר מורכב – מה זאת אומרת שאנחנו מתגרשים? דניאל, אתה צוחק עליי? מירב בהתה בבעלה ולא הבינה כלום. להתגרש? אחרי כמעט עשרים וחמש שנים יחד!
Life Lessons
החיים הריקים של דשקה
06
שלג כבר לא צרב את רגליה היחפות דבורה חדלה לחוש בהן. רק הרוח, כחגורת שוט, הצליפה בפניה, בידיה ובצווארה, חודרת אל לבה, המכוסה רק כותנת דקה של לילה.
Life Lessons
המקום שלי
05
המקום שלך אמא, מה את עושה?! את השתגעת?! ירדן כמעט התחילה לבכות כשראתה את אמא שלה מעיפה מהארון את הבגדים הדלים שלה. השמלה האדומה עם הנקודות, האהובה עליה
Life Lessons
יוצאים מהמטבח
01
יציאה מהמטבח – יעל רימון, שוב הנחת את הסיר לא במקום, גבע, הטבח הצעיר עם הידיים הלחות תמיד, סימן בראשו לעבר המדף שמעל לכיור הנירוסטה.
Life Lessons
ההטייה ההיפותטית (צורת ההשערה)
017
ציווי תנאי הצעת נישואים? הוא הציע לך נישואים, יעל? את השתגעת? על מה יש לחשוב בכלל?! תמר, זה לא כזה פשוט… מה כבר מסובך? תמר זורקת את הדסה על הכיסא ומתיישבת. יו!
Life Lessons
המשפחה שלי
02
המשפחה שלי ה’ אדירים… כמה את יפה, תמרי! אמרה אימא רונית בהתפעלות כשנכנסה לחדרי. עמדתי ליד המראה, מחכה שחברה שלי והמחליקה שלי, יעל, תסיים לסדר לי את ההינומה.
Life Lessons
Un extraño en mi propia casa
01
Un extraño en mi propia casa Cuando Pablo me preguntó una noche, mientras preparaba la mochila para el día siguiente, por qué consideraba el piso solo