עברו כבר שנים מאז אותם ימים. הייתי אוספת את הדברים יחד עם בתי מיכל, לצאת אל בית העלמין שבקצה ירושלים. מאז שנפטר בעלי דוד, השקט הכבד ירד על הבית. הוא היה ריק וגדול מדי בשביל שתינו. מיכל, בת חמש בלבד, הייתה שואלת מתי אבא יחזור הביתה, ולי לא היו מילים לתת לה נחמה. אבל הזמן המשיך, והגיע איתו הרגל חדש וכבד כל שבת בבוקר הלכנו שתינו לבית העלמין.
יצאנו יחד מוקדם, אני מחזיקה זר קטנטן של חרציות פשוטות בידי, ומיכל אוחזת בידי השנייה. הדרך לקחה כרבע שעה תחילה רחוב שקט, אחר-כך שביל מוצל בעצי ברוש גבוהים, ולבסוף שער ברזל חלוד של חלקת הקברים הישנה. מיכל הייתה לרוב שותקת, מתבוננת ברגליים שלה ומחזיקה בידי חזק מאוד.
אחרי כמה חודשים הבחנתי בהרגל מוזר. כמעט לפני כל יציאה, מיכל ליקטה פרוסות חלה מהשולחן. אם לא הייתה חלה, הייתה מבקשת שאקנה במכולת. לא שמתי לב בהתחלה, חשבתי שהיא רוצה להאכיל את הציפורים.
רק שמעולם לא ראיתי עפרונים או דרורים בבית העלמין. מיכל לא הניחה את החלה רק על קברו של דוד, אלא גם על קברה של אישה אחת קבר ישן, האבן כהה והתמונה עליה דהויה. היא שמה את פיסות החלה בדיוק, אחת לאחר השנייה, כאילו ערכה שולחן. לאחר מכן שתקה.
כך עבר כמעט שנה שלימה.
יום אחד, עצרתי את עצמי. מיכל הניחה שוב את החלה על הקבר ההוא. כרעתי לידה ולחשתי:
מתוקה שלי, את שמה את החלה לציפורים?
לא, ענתה ברוגע.
אז למי?
הדבר שאמרה טלטל אותי מבפנים. היא הביטה בתמונה שעל הקבר ואמרה בפשטות, כאילו זה הכי טבעי:
לסבתא. היא הייתה רעבה אז.
נשימתי נעתקה.
והיא התחילה לספר: ביום הלוויה של אבא, ראתה אישה מאוד זקנה ישובה על הספסל ליד השביל. פניה היו חיוורות והיא לחשה לאנשים אם יש להם לחם. היא אמרה שלא אכלה כל היום, אבל איש לא הסתכל עליה. מיכל, בידיה, החזיקה פיסת חלה שמסרתי לה; ניגשה והגישה לה בשקט.
הזקנה חייכה, אמרה תודה, ומאז לא ראתה אותה שוב. כעבור שבוע, בעודה עומדת עם אמה, הביטה בקבר לצדם וראתה את פניה של הזקנה בתמונה. באותו רגע החליטה שמעתה תביא לה חלה כל שבת, כדי שתהיה לה מה לאכול.
עמדתי שם, מילה לא נאמרה. לא הסיפור עצמו הפחיד אותי, אלא איך מיכל דיברה על הענין בביטחון ובשלווה, כאילו אין בזה שום דבר לא רגיל.
מאז הפסקתי לשאול. כל שבת היינו פוסעות יחד באותה הדרך, בשקט. ומיכל הקפידה להניח שוב את פרוסות החלה על הקבר הישן, כמי שמבינה עמוק בלב שלכל אחד מגיע שיהיה לו מנוחה ומעט פת גם במקום ההוא.
