Life Lessons
יום ראשון. אותו יום ראשון קבוע שאיתו במשך שנים אני מגיעה לארוחת צהריים אצל הבן שלי. הבאתי חלה טרייה, עדיין חמה, עטופה במגבת בדיוק כמו שאמא שלי הייתה עוטפת פעם.
Life Lessons
מצוין שאתה מציע שנעבור לחשבונות נפרדים. אז אני פשוט שומרת אצלי את כל מה ששלי. כשהבעל שלי, דניאל, הזיז הצידה את הצלחת בארוחת ערב עם פרצוף של אחד שקיבל זימון
“אמא, מצאתי לנו סבתא! היא ישבה בחוץ ובכתה!” אמר הבן. אז עוד לא ידעתי כמה האישה הזאת תשנה לנו את החיים… הסוליה של הנעל היחידה של נועם
שבי! אנחנו לא בבית! אמר שאול בשלווה. אבל מצלצלים! נעמה קפאה, מתרוממת מהספה. שיצלצלו, השיב שאול. אם זה מישהו חשוב? שאלה נעמה חרישית. או משהו דחוף?
תשבי! אין אף אחד בבית! אמר גלעד בשקט. אבל מישהו מצלצל! לירז נעצרה באמצע לקום מהספה. אז שיצלצל, ענה גלעד. ואם זה מישהו חשוב? שאלה לירז. אולי זה משהו דחוף?
Life Lessons
יעל התעוררה מהכבדות הבלתי נסבלת של בטנה. השעה שלוש לפנות בוקר. השקט בדירה נחתך רק על ידי נשימתו הכבדה של בעלה וצליל תקתוק השעון הישן במסדרון.
Life Lessons
רינת התעוררה כאילו גופה כבד פי עשר, בטנה ההריונית נדמית לשק של חול. שלוש לפנות בוקר. בתוך הדממה נשמע רק נשימתו המתוחה של בעלה ונקישות השעון הישן במסדרון.
21 באפריל עדיין כואב לי הלב, ואני מוכרח להוציא את זה החוצה. לפעמים, דווקא בימים הגדולים שלנו, אנחנו שוכחים מי עזר לנו להגיע לשם ורודפים אחרי מראית עין
יומן אישי, יום חמישי הבוקר חזרתי הביתה מהמשמרת במפעל. מולי סוף השבוע, ומהמחשבה הזאת כבר הרגשתי איך כל הגוף שלי נרגע. אבל לא רק מנוחה חיכתה לי בשבת בערב
Life Lessons
רותם התעוררה בתחושת כובד בבטנה, כאילו שקלה טון כולו היא ולא התינוקות. שלוש בלילה. הדירה דממה. רק הנשימה המלמלת של עידן, בעלה, ותקתוק השעון הישן שבמסדרון ליוו את החושך.