בגיל שבעים ושתיים, אלונה פגשה שוב את אהבת נעוריה, גרשון – חמישים ושלוש שנים אחרי שמאחורי הקלעים של היציעים הבטיח לה שיקנה לה טבעת יהלום. הרגשות ביניהם התעוררו מהר, והובילו לנישואים מלאי שמחה שהחזירו אור לחייה השקטים של אלונה. אולם ילדיו הבוגרים של גרשון, מיכל ודן, קיבלו אותה בעוינות, פקפקו בכוונותיה והשמיעו מילים פוגעות ללא הרף כדי לערער את מקומה לצד אביהם. למרות המתחים המשפחתיים, גרשון הבטיח לה שוב ושוב שערך הכנות סודיות כדי להגן עליה ולהבטיח את שלומה.
באופן טרגי, כעבור חודשים ספורים בלבד, גרשון נפטר לפתע מהתקף לב. עשר דקות לאחר שחזרה מההלוויה, ילדיו זרקו את אלונה מאחוזת המשפחה ולא אפשרו לה לקחת אפילו תמונה אחת של בעלה המנוח. היא נאלצה לעבור לקרוון קטן שירשה, על כביש אזורי, שם העבירה את ימיה בצער ובדידות, ובני חורגיה התעלמו ממנה בכל פעם שניסתה למצוא תשובות ולסגור את הפרק הכואב הזה. אולם כעבור שבועיים מההלוויה, לימוזינה שחורה עצרה מול ביתה. מתוכה ירד עורך הדין של גרשון, מר כהנא, שמסר לה מכתב מסתורי וקופסת עץ סגורה שהשאיר בעלה המנוח.
גרשון צפה את אכזריות ילדיו חודשים רבים לפני מותו, ובשקט הכין תוכנית חירום הגיונית כדי להגן על אלונה מבלי לפגוע בזכרה של אשתו הראשונה. אף שהשאיר לילדים את האחוזה המרכזית כדי להימנע ממאבק משפטי פומבי, הקים בסתר קרן נאמנות נפרדת שהבטיחה לאלונה אמצעים כספיים לכל חייה ובית שקט על שפת האגם. בקופסת העץ מסר עורך הדין כהנא את כל התמונות האהובות שילדיו סירבו להחזיר לה, טבעת המחזור של גרשון משנת 1972, וטבעת יהלום עם חרוט ההבטחה שהבטיח לה עוד בנעוריהם.
לאחר שהשיבה לעצמה את כבודה, אלונה עברה לביתה החדש על שפת האגם, ודחתה בנימוס כל מגע נוסף עם בני חורגיה כשניסו מאוחר יותר ליצור עמה קשר. מוקפת בחברים חדשים, גנים יפים וחמימותה הבלתי נגמרת של הבטחה שהתגשמה אחרי חמישים ושלוש שנים, מצאה שלווה אמיתית.
לבסוף הבינה אלונה שהכבוד והאהבה שגרשון נתן לה היו דברים שאיש לעולם לא יוכל לקחת ממנה.
