Author: Alejandro García
Life Lessons
זה הילד של גיא… הסיפור הזה קרה לא מזמן, בדירה מודרנית ברחוב הירקון שבתל אביב, בקומה הרביעית של בניין תשע קומות. התגוררה שם אישה בשנותיה השישים, פנסיונרית
28 בנובמבר, 1994 בשוק הקרמל בתל אביב, בזמן שעוד היה בו ריח של דגים טריים ותבלינים בכל פינה, הייתה אישה מבוגרת בשם אסתר לוי שמכרה תפוחי אדמה חמים עם מלח ולימון.
אמא עייפה נעמה צעקה על הקופאית בסופר כל כך חזק, שלאישה המסכנה רעדו הידיים. מה כל כך לוקח לכם הרבה זמן?! אם את לא יכולה לעבוד כמו שצריך תישארי בבית!
חיים על המתנה אמא, אפשר לקחת סוכריה מהקופסה? רק אחת! בבקשה! נעה הסתובבה סביב הארון, לשם החביאה רחלי את הממתקים שהשיגה בקושי רב. לא! זה לשולחן.
דרך חזרה אין תמר מניחה את הספל על השולחן ומביטה ביואב, בעלה. הוא עומד מול המראה שבכניסה, מתקן את הצווארון בחולצה החדשה. החולצה צמודה, משובצת, כזו שלובשים
לזקנה אחת הייתה כלבה. הבן שלה קנה לה כלבה קטנה-קטנה, יקרה מאוד, ממש זעירה. אחרי ששרדה התקף לב, רצה הבן לחזק את אמו, לעודד אותה ולסייע לה להתרחק ממחשבות קשות.
בחלום משונה, בו הכל היה עקום ומרוּצף זהב ירושלמי מזוייף, עמדתי באולם ענק באמצע תל אביב. נברשות ענק מזכוכית תלויה כמו רימונים הפוכים, מנגנים בקצה בוזוקי
יום ההולדת העגול שלי היה אמור להיות ערב הניצחון שלי. בדיוק קיבלתי קידום בעבודה, אני וירון סוף סוף סיימנו לשלם את המשכנתא, הרגשתי בשיא והייתי בטוחה שמכאן
Life Lessons
W mojej klasie przez lata śmiali się ze mnie byłam przecież córką שַמָּשׁ, szkolnego woźnego. Ale kiedy przyszedł wieczór הנשף, sześć prostych słów sprawiło
לא נשארה יעל הבנים שלה באו מהעיר לכפר לשבעה. נו, לפחות עכשיו הופיעו, לחששו השכנים. ליוו אותה בכבוד בדרכה האחרונה. נגמרה השבעה, והבנים עם משפחותיהם כבר