את כולם רימו את האח, אבל הרגשת ״הנעקצת״ שמורה במיוחד לדליה
בלילה, פתאום הטלפון מצלצל.
דליה, יש שריפה! אמא שלה ייללה בטלפון, בין קריאות ומסביב טריקות עץ בוער, כאילו יום כיפור באמצע אוגוסט.
החלום נגמר באחת.
הבית של אמא, בחוץ על יד שדרות, מרחק רבע שעה מתל אביב. גדול, אבל לא מהמתחדשים של קבוצת רכישה. העיר מתפשטת, מושב ליד הבית, הרחוב נמשך כמו חוט של במבה. לדליה נדמה שלא מזמן ספרו כמה שנים עברו מאז סבא רבה בנה את הקומות הראשונות, אחר כך סבא שלה הוסיף עוד קומה עם גג מביט על השקיעה, ובעשור האחרון עשו שוב שיפוץ כי אי אפשר שייראו שאתה מיושן.
עם השנים, הבית התפשט, נוספו חדרים, אפילו מרפסת ככה זה בישראל, עד שמישהו בונה פרגולה ואחריו כל הרחוב. הוא היה נראה יציב, אבל בקיץ חם כמו טאבון ובחורף רטוב כמו חוף באילת אחרי סופה.
בפועל, הבית הלך והתפורר לו בשקט. כולם ידעו את זה. היה צריך להרוס ולבנות מחדש, אבל אמא התעקשה: שיפוץ. היא הגברת, בעלה מנוח, הדעה שלה קובעת.
כסף מספיק רק לשיפוץ, אין למציא כאן מגדלי יוקרה, הודיעה.
אמא, למה לך בית כזה ענק? דירה קטנה, בתיכנון חכם עוד נשאר לך לשתול 100 סחלבים בגינה, ניסתה דליה לשכנע.
את פשוט לא מבינה! קפץ אחיה, יהב זה הבית של השורשים, של המשפחה, אין דברים כאלה! שומרים על הכל. נשפץ יהיה בונבוניירה!
יהב תמיד בצד שלה. אמא בצד שלו. דליה, נסיונות ההיגיון שלה, תמיד זוכות לזלזול כאילו היא מנסה למכור ביטקוין בנמל תל אביב בשנת 2010.
דליה כבר התרגלה. עוד פרויקט של האח קורס? אין בעיה הם בחרו, שיתמודדו.
רוצים שיפוץ? תעשו שיפוץ.
דליתוש, אולי גם את יכולה לעזור קצת חסר לנו טיפונת. מכרתי את הדירה של סבתא שלך ברמת גן למה צריך אותה בכלל?
מה!? מכרת את הדירה ברמת גן? בשביל השיפוץ הזה? יש פה מספיק לשתי וילות.
רק חצי הייתה שלי, החצי השני של הבן שלה. לא הסתדר הוא קנה ממני בזול.
אז בעצם פטרת אותו מדירה, דחפת את האחיין!
לא דחפתי, מכרתי. מה לעשות, הוא לחץ. בזול, אבל זה מה שיצא.
אמא! לא היית צריכה יכולת להשאיר לילדים.
לתרום? ומה עם המשפחה שלי!
טוב עשי מה שבראש שלך. אם לא צריכה ממני כלום, אני חוזרת.
חודש עובר ובלילה שוב טלפון. דליה ובעלה, תומר, רצים החוצה ונשארו רק פיח ועשן.
דליה, אני חושב שהכי טוב שאמא שלך תעבור לאחת הדירות שלנו. בדירה הקטנה ברחוב הרצל משוחררת עכשיו.
חשבתי על זה, תומר, אבל הדירה שלך.
דליתוש, שלנו. לא נפסיד מהשכרה לכמה חודשים. נשאר לנו עוד שתי דירות, אנחנו גרים בשלישית.
אבל זו במיוחד שלך
עזבי אותך, מה שיש הוא שלנו. אמא שלך צריכה עזרה, רהיטים יש, כל מה שחסר קונים.
עברו, קנו, סידרו. יום אחד דליה מחליטה להגיע חפוז ללא התראה מראש, מביאה חמין והנה טלוויזיה מהבראנד ג 65 אינצ שממש לא הייתה קודם, וארומה של אספרסו בבית מאיפה?
אמא, לא אמרת שהכל נשרף? אבל זו ממש אותה טלוויזיה שקנינו לך ליום הולדת שבעים! ומה עם מכונת הקפה?
מה, אני גנבתי, לדעתך? הכל פונה לפני השיפוץ! נשארנו עם קירות. הייתה גם ביטוח אז סיפרתי שנשרף.
כל הרהיטים אצל יהב.
הם עברו לדירה חדשה, אין להם ארונות, ספות. העברתי להם. גם המצעים שלי לא צריך, נכון?
יהב קנה דירה?! מאיפה
איך אני יודעת? קנה, לא קנה מה איכפת לי.
דליה הבינה אמא שלה מחביאה ממנה מידע. לא תגלה אבל הזמן יגיד.
כל החיים, אמא מאמצת את יהב. ילד מתוק, כל הזמן מרמים אותו, אין לו מזל. בפועל, דליה תמיד יצאה המרומה האמיתית.
ומה עם השטח? שטח טוב, כסף יש, ביטוח מה התוכניות?
מה כבר אפשר לעשות, הכל נשרף, אני אמכור. יש לי גג איזה כיף שיש בת עשירה. אחיך, לעומת זאת? מסכן חובות בעיות
לא כדאי לקנות דירה חדשה?
מה רע בזאת? תוציאי לי את הנשמה ותגידי אמא עופי החוצה?
הדירה רשומה על שם תומר.
לא תיפלו מזה! אתם מסודרים.
אז אולי נבנה בית חדש על השטח? כולם בונים היום רק על זה דיברנו!
החלטתי, דליה. אני מוכרת את השטח. ככה זה הלך בדורנו מהבית עוברים לגברים, ויהב הבן לא רוצה את השטח, רוצה רק חניה בעיר.
לא אתווכח.
תומר, אמא הולכת למכור את השטח.
ההפסד שלה, אני הייתי בונה שם בעצמי. מקום מעולה, אבא שלך אהב לשבת בצל האקליפטוס.
כל כך הצטערתי כשהעץ מת כאילו איזה אות מהשמיים.
אולי נבנה בעצמנו?
אשמח, תכננו שנים. ילדים יהיו בעננים. יחזירו נכדים.
איזה דמיונות
מה הבעיה? כשהילדים תבגנה, אמא תוכל לגור גם.
הבית עליה. ניקנה ממנה, חוקי שלא תוכל להתחרט. לא שכחת שיש לי אח עם שתי עיניים על הכסף.
נטפל בזה. שתעלה מכירה ניקנה. או פשוט נשאל אותה לעניין
לא, היא תסתובב סביבנו.
אז נקנה מהשוק
למה לא פניתם אליי ישר?
אמא, צריכה כסף. עכשיו תוכלי לקנות דירה מהממת.
אמא שותקת, לא קונה, מעבירה את הכסף ליהב. הוא כמובן נכשל עם המשכנתא.
הכסף מהביטוח מעולם לא הגיע כי לא הכל נשרף, וגם ידעו בדיוק מתי להזיז את הרהיטים. הבית הציתו.
אמא באה לביקור.
איזה כיף פה, מרווח. אצל יהב צפוף. הילדים גדלו, חסר חדרים, רק שתיים.
אמרתי להם לקנות יותר גדול. וחבל שמיהרתי למכור.
אמא, הצעתי לך לבנות. היה פה חמים ונעים. עזרנו.
נכון. עכשיו אני מציעה לכם לחזור לעיר. קחו את הדירה חזרה, אני עוברת אליכם, אולי יהב יגור יחד. בית במשפחה הולך לבנים.
רצינית? אנחנו בנינו ועובר ליהב? אם היה הבית של סבא, מזמן הוא היה מוכר.
זה נהוג דורות.
דורות? הבית בן שמונים. ״מסורת ארוכת שנים״ מי המציא
די להתווכח. מתי מחליפים?
מה מחליפים? הבית תמורת דירה שכורה שלך? את רק רשומה בה, שום דבר מעבר.
אנחנו יודעים שנתת ליהב הכל כסף, ירושה, רכב. כל מה שאי פעם היה, הלך אליו.
לו לא הולך קל!
לא מצליח? מכרת את הדירה בתל אביב בשבילו. ביטוח אליו. אוטו ירושת סבא אליו. בינינו, זה שאנחנו עבדנו לא במקום.
פשוט כולם מרמים אותו, הילד כזה טוב
אני פה הנעקצת, תמיד. בית על שמנו, בדין צדק. וליהב? תבוא לבקר.
יום אחד הגיע נועם, בן דוד של דליה מירושלים, לביקור.
גררתי את עצמי לדרום, לראות העניים במשפחה. דודה אמרה שאין שקל על הרצפה. אבל יש פה ארמון.
דודה אמרה, ברור
השקעתי את כל החסכונות, עכשיו סיימתי לשלם משכנתא. הבאתי עגילים. אמא שלך ביקשה למסור אישית.
שאר הירושה כבר בלוויה הצהירה הכל שלי. הספקתי להחביא, חיפשה בבית.
עד היום לא האמנתי. עכשיו הבאתי. אלה מובטח שלך מדודה.
צדקת, אחרת יהב היה חוטף הכל. כל מה שיש לו, הגיע ממישהו אחר.
תשאיר אצלך, תשתמשי, תמכרי אולי יזדקק. דודה שיקרה.
יאללה, נדבר על זה.
אמא מגיעה פחות, הרגליים כואבות. ליהב אין זמן כל הזמן דוחפים לו לימון. דליה ותומר חיים בטוב, הילדים עפים. נועם מגיע לעיתים קרובות, ושיגידו מה שיגידו, כל אחד כותש את המזל שלו כמו חומוס בבית קפה בשוק הכרמל.
