מיכל, תישארי בבית. מה, אני צריך לסחוב אותך לכל מקום רק כי אנחנו נשואים? רטן רועי בזמן שהתלבש מול הראי. מיכל כלל לא שומעת אותו. היא עסוקה בהתארגנות לנסיעה לסופ”ש אצל חברים במושב, ומתנהגת בדיוק כמו שאמא פולנייה טובה הייתה מתנהגת בודקת שלא שכחו כלום, מסדרת, אורזת, לא שוכחת כל פרט קטן.
כשהגיעה לכניסה, הופתעה לראות את רועי עומד שם בחולצה לבנה קיצית מגוהצת.
רועי, מה נסגר איתך? אל תגיד לי שאתה מתכוון להרוס לי את החולצה עם קטשופ מהעל האש, הא? חייכה בסרקזם. קח את השקיות, האוכל מוכן, אני מחליפה שמלה ויוצאים.
רועי השקיף על שתי השקיות הגדולות שמיכל מושיטה אליו באי-חשק.
מה כל זה? שאל רועי, לא מבין תוך שהוא לוקח אותן בלית ברירה.
רועי, מה איתך? אנחנו נוסעים למושב. ושירה, למרות שהיא חברה שלי, לא בדיוק בשלנית. אז הבאתי הכול מהבית תפוחי אדמה צעירים, סלטים, קוגל ירושלמי… אם עומר רוצה, שיאכל את האוכל של אשתו, אני אותך אעדיף שלא להכניס למיון היום, עם כל הכבוד.
רועי רק קימט את המצח עוד יותר.
מיכלי, יש לי רעיון אחר. תישארי בבית, תכיני משהו קל, אולי אפילו תלכי קצת להליכה בפארק, תראי נהיה לך קצת ‘צמיג’ בעבודה הזו שלך מול הלפטופ. אני רק קופץ לעומר לשבע דקות ומיד חוזר.
מה זאת אומרת, אתה נוסע לבד? אמרה מיכל בתדהמה, ורועי קליק קליק בלשונו.
לא רציתי לספר לך, כי את עובדת כל הזמן ולא מדברים עליו, אבל… עומר ושירה נפרדו. כן, כן. עומר חיפש ריגוש. יש לו עכשיו מישהי חדשה. אני בעצמי לא תכננתי לבוא, אבל עומר ביקש שאעזור לעשות על האש כי אין עליי בגריל, את יודעת…
רועי הדף את השקיות לצד באדישות, ומיכל קפאה. היא הרי הייתה בקשר טוב עם שירה עד לא מזמן, אבל עיסוקי העבודה והבעיות בדירה שירשה מההורים כמעט גרמו לה לנתק כל קשר הדיירים עזבו בלי להודיע והשאירו אחריהם בלאגן. מיכל חשבה שוב על מכירת הדירה…
מאז ומתמיד הרגישה לא בנוח לפספס שיחה או בילוי עם חברות קרובות, אך לא דמיינה לעצמה שהזוג המשפחתי הזה יתפרק ככה פתאום…
ככה? אז כנראה שרועי רוצה שנשאר בבית כי לא בא לו להכיר לי את הדוגמנית החדשה שם. הלוואי והיו אומרים לי מראש סיננה מיכל.
נו, מיכלי, מה אכפת לך? נשים תמיד מוצאות על מה לרכל יחד סינן רועי.
משהו בתוכה דווקא דחף אותה כן להצטרף, אולי סקרנות, אולי סולידריות נשית. בסוף אילצה את רועי לקחת אותה איתו.
***
בדרך כמעט חצי שעה מהעיר עד למושב רועי שתק, התעצבן על הפקקים ובכל רגע בדק את הוויז.
מיכל בינתיים התכתבה בוואטסאפ עם מתווך על מכירת הדירה.
נו, מסתדרת בלי בעל? זרק רועי עם חצי חיוך, עוקב בעין אחרי התכתבויותיה.
אם אתה מתכוון לדירה, אז זז לא הולך. פעם רוצים להיכנס מיד אחרי החתימה, פעם רוצים שיפוצים, וכולם מחפשים מציאות מיכל נאנחה.
נו, כסף לשיפוץ יש אמר רועי ברגילותו.
רועי, אולי ניסע לים סוף סוף?
תבחרי: שיפוץ או חופשה, לא גם וגם. וחוץ מזה, לי יש עבודה. איזו חופשה…
מיכל סיפרה שסימה מהבניין ביקשה להשכיר את הדירה של מיכל לבת שלה עם הבעל. רועי כמעט קפץ מבחינתו זה בזבוז זמן, לעומת שיפוץ מהיר ומכירה ברווח.
מיכל, מה את חושבת? אף אחד לא ישלם בזמן! בואי נחדש, נמכור, ואני אטפל בכסף, נעמד על דעתו.
“שלנו”? מחתה מיכל.
ברור “שלנו”, אנחנו משפחה ענה בשקט.
כשהגיעו למושב, עומר קיבל את פניהם מחייך וקליל כרגיל.
נו, מה קרה לכם, לקח לכם שנים להגיע קרא בחיוך.
בינתיים, מיכל יצאה מהרכב, בחנה את עומר מהקצה אל הקצה חולצה והופנתר, ג’ינס קרועים, לוק תל אביבי. שירה בטוח לא הייתה מאשרת מלתחה כזו.
מיכלי! תפסיקי להתבונן, בואי לחיבוק אמר עומר, מחבק אותה בשלהבת. האוכל נשאר ברכב? תעזבי, כבר הזמנתי הכול מהמסעדה, חבל עלייך.
מתחם הפיקניק היה רועש מהרגיל. מיכל מיד הבחינה בבת הזוג החדשה של עומר, בלונדינית עם שיער מלאכותי וליפסטיק עבה, ועוד חברה שמנהלות את השולחן כאילו הן הבעלים.
רועי ומיכל התיישבו.
רועי מיד דאג לשרת את עדי ודינה, הזוג החדש, תוך שהוא כמעט מתעלם מאשתו, ומיכל קרצה לעצמה “כל הכבוד שירה לא נחשפה לשאריות מהפיצריה עם כל הפלסטיקים האלה”.
בואי אציג אותך, זו מיכל, אשתו של רועי, מובטלת שעובדת מהבית עקץ עומר.
ואני עדי, קוסמטיקאית, ואשמח להציע לך טיפול מיד קפצה עדי.
צחקוקי השתיים כבר עברו את גבול הטעם, ורועי מקווץ שרוולים הלבן כדי להרשים.
דינה פרנסה בתספורות, ופתחה בניסיון לשדרג את הראש של רועי.
למה שלא תצטרפי אלינו לבריכה? חייכו עדי ודינה למיכל.
תודה, לא תודה. אני לא הייתי באה אם הייתי יודעת שאתן אלו שמנהלות כאן את העניינים, פנתה לעומר. פעם, כששירה הייתה כאן…
טוב, מיכלי, אין צורך להעליב. הן לא אשמות.
לא אשמות? עדי כבר הציעה לי הנחה בקליניקה, דינה נדחפה אל רועי עם מספריים… אולי שיהיה לכן לבריאות, אבל לא בבית ספרי! זרקה והלכה אל רועי.
רועי מצידו שותה בעיניו את השתיים הצעירות. למראה ההתרחשות, פנתה מיכל לבעלה:
רועי, תחזיר אותי הביתה.
מה קרה? הרי טוב לנו פה.
לא טוב, טוב היה אצל שירה, לא כאן. מספיק לי.
רועי, קח את אשתך קרא עומר ופנה עם הבנות לבריכה.
רועי, מאוכזב, אוחז במיכל ונוזף:
מיכלי, מה נסגר? את משגעת אותי, לא מצליחה להסתדר עם אנשים. תחזרי הביתה, תקפצי לאמא שלך, יש לה דאגות משל עצמה עם הנכדים.
מיכל, אדומה מכעס, שומעת בצד את הצחקוקים ליד הבריכה, לוקחת את עצמה ומתקשרת מיד לשירה.
מה את רוצה? עונה שירה, בקוצר רוח.
שירה, זו מיכל…
אין לי מה לדבר איתך! וגם לא עם רועי שלך! הוא היה זה שהכיר את עדי לעומר, בגללו אני עכשיו לבד! פרצה בבכי.
רק עכשיו מבינה מיכל שרועי שלה היה זה שקישר בין עומר לעדי. שירה פורקת עליה את הכל, ומיכל כבר לא יודעת אם להרגיש אשמה או כעס.
בכל זאת, נרגעות ונפרדות ברוח טובה.
מיכל מבינה שברור לה עכשיו לרועי יש כבר דברים משלו שמוסתרים ממנה, והיא לא מוכנה להמשיך כך.
***
היא נוסעת במונית לבית אימה במושב קטן בפאתי תל אביב. ילדיה שוהים שם בחופש אצל סבתא, משחקים בחוץ עם חברים מהשכונה.
אמה, לאה, מופתעת:
מיכלי, מה קרה? מאוחרת כל כך…
פשוט לא יכולתי יותר. אני רוצה קצת שקט. אין לי כוח לחכות שרועי יסכים שניסע כולנו לחופש אמרה מיכל.
אבל, את אמא, נשואה, איך תיסעי בלי בעלך?
כמו שצריך. הוא הרי מבלה בלעדיי, גם לי מותר.
לאה מזמינה את מיכל לתה. מיכל משתפת בפרטי הכישלון אצל עומר החברות החדשות, השפל שנפל בו עומר, ואיך רועי מתנהג.
לעת ערב הבנים חוזרים בהתלהבות.
אמא הגעת! באת לקחת אותנו?
כן, אבל סיימנו להישאר אצל סבתא, עכשיו נוסעים לים לדודה ליאורה. שנים היא מזמינה.
מיכל נבוכה, אך מחליטה נמאס לה, היא והילדים נוסעים.
***
במהלך ימי החופש בים, רועי לא מפסיק להתקשר. נעלב שמיכל הוציאה כסף על חופשה במקום על שיפוץ, נעלב שהלכה, נעלב שהיא לא עונה.
בכל הימים האלה קיבל רק “אין מענה”.
כל סוף השבוע התמרמר אצל אימו, מרטין, ושפך עליה תלונות מיכל בים, הילדים לא שם, והדירה במצב לא ברור.
אחרי שבוע חזרו הבנים ומיכל הביתה רגועים, שזופים ומחויכים. רועי, מתוח עד הקצה, כועס על ההוצאות, ומגלה שמיכל כבר חתמה על השכרת הדירה הישנה שלה, ולא על מכירתה כפי שרצה.
את לא היית צריכה להזכיר לי, נכון? פנה אליה רועי.
תפסיק לדבר שטויות. הדירה שלי, אני אעשה איתה מה שאני רוצה השיבה בשקט.
תפסיקי! הכול חצי-חצי, אני בעלך ויש לי חלק!
למה חצי? הדירה הייתה שלי עוד לפני שהתחתנו! חותכת מיכל.
תסלחי לי, אבל את לא משאירה לי ברירה. גירושין יהיה חצי, ואת לא קובעת לבד!
בסדר, אחרי גירושין אמכור. ענתה בנחישות.
מה פתאום גירושין? אין לך עילה, ויש ילדים! ניסה להוכיח.
יש מספיק. גם אתה, מר ריגוש, לא בדיוק דואג למשפחה בזמן שאתה מתרועע עם אחרות. נשבר לי!
מיכל פתחה תיק גירושין.
עכשיו חיו יחד בדירה, מארגנים כל אחד את ענייניו.
מיכל שלחה שוב את הילדים לסבתא, הפסיקה לבשל לרועי, עברה לדיאטה כמו שרצה.
רועי גילה שזו לא בדיחה נאלץ לאכול מחוץ לבית. אחרי כמה ימים גם השינה בסלון לא הייתה סימפטית, ובסוף עזב לאימו בכעס.
***
שבועיים אחרי המסיבה, רועי התקשר לדינה, אותה ספרית עם החיוך הלבן מהפיקניק.
דינה, אולי ניפגש? ניסה.
סיימנו, רועי. מזמן כבר הייתי בלה בלה בלה. אולי תקווה אצל הספרית מהבניין.
פגישה לא נקבעה, ודינה לא התקשרה.
רועי תחב שוב את הראש אל הספה בבית אמו, נשאר בלי מיכל, בלי חופשה, ובלי אף אחת שתסדר לו את החיים.
סוף.
