רחל עברה לידה קשה, ואחריה הרופאים הודיעו לה שהיא לא תוכל להביא עוד ילדים לעולם. כשבעלה, ירון, שמע זאת, הוא התרחק ממנה מאוד והתנהג בקרירות לבלי הכר. חצי שנה עברה. ירון לא רק שחיפש נחמה במקום אחר הייתה לו כבר מאהבת, ועוד היא הייתה בהריון. עם תאומים. הוא לא היסס לרגע, עזב את רחל ונשארה עם בתם הקטנה לבדה. רחל נאלצה לגדל את הילדה בעצמה.
כשהילדה הייתה קטנה, רחל רשמה אותה לכל מיני חוגים. נעה גדלה להיות ילדה סקרנית ומתעניינת. מגיל צעיר במיוחד אהבה לשחק בבובות, לסדר אותן במעגל וללמד אותן. רחל לא יכלה להפסיק לשמוח על המתנה שבתור בתה.
נעה הסתדרה טוב מאוד עם ילדים בכיתה, ותמיד הייתה מנהיגה קטנה. בהמשך, היא התחילה לצאת עם בחור. אבל האמת שהוא היה קצת מוזר. כל דייט שלהם כלל הליכה לפסטיבלים וכל מיני מפגשי צעירים. נעה ניגנה על תופים, וחברה על גיטרה מהר מאוד הפכו ללהקה מצליחה. הזוג חי חיים קלילים ולא לקחו יותר מדי אחריות על עצמם. עם השנים רחל הרגישה שדאגתה לבת גוברת; היא חיכתה לרגע שתהיה לה נכדה או נכד. נעה כבר הייתה בת 29.
“בתי, הגיע הזמן שתחשבי על ילד,” אמרה לה יום אחד.
“אמא, את רוצה שאני אהיה כמו דודה אורנה? ילדה ארבעה ילדים ולא רואה שום דבר חוץ מהם. זה חיים? כל היום היא בבית, מבשלת, מנקה ומשחקת איתם.”
“ומי אמר שתהיי כמו אורנה? אפשר להביא ילד אחד וזהו.”
“אמא, את חייבת להבין, אנחנו פשוט לא רוצים ילדים. ואם יום אחד נרצה, נאמץ ילד מבית ילדים.”
“אבל עדיף שיהיה משלך תחשבי על זה.”
“לא רוצה לחזור לזה שוב, אמא.”
לבסוף, נעה החליטה לספר לרחל את האמת. הלוואי שעם הזמן משהו ישתנה
היום אני מביט אחורה ונזכר בכל הרגעים האלו. למדתי, שלא משנה כמה הורה רוצה לכוון את ילדו בסופו של דבר הבחירה היא בידיים של הילד שלו. צריך לדעת לשחרר ולהיות שם בכל מקרה, באהבה.
