נועה, שוב השארת את המגבת הרטובה תלויה באמבטיה?
הקול של חמותה, רותי, בקע מהמסדרון רגע אחרי שנועה נכנסה הביתה מהעבודה. רותי עמדה שם, ידיים שלובות, מתבוננת בנועה במבט חודר.
היא מתייבשת שם, ענתה נועה תוך כדי שהיא חולצת נעליים. בדיוק בגלל זה יש ווים.
אצל אנשים נורמליים תולים מגבות על מתלה, לא על ווים. אבל כן, מאיפה את תדעי בכלל.
נועה חלפה על פניה מבלי להביט בה אפילו. עשרים ושמונה, שני תארים, תפקיד בכיר ובסוף היא שומעת הערות על מגבות. כל יום, מחדש.
רותי ליוותה את נועה במבט זועף. השקט הזה שלה, ההתעלמות, ההתנהגות המלכותית כאילו היא בעלת הבית. חמישים וחמש שנות חיים לימדו את רותי לקרוא אנשים. מהתחלה נועה לא מצאה חן בעיניה קרה מדי, מתנשאת מדי. דניאל היה צריך אישה חמה, אמיתית לא קרחון מהלך.
בימים הבאים רותי המשיכה לעקוב. להבחין. לזכור.
אביגדור, תאסוף את המשחקים לפני הארוחת ערב.
לא בא לי.
לא שאלתי אם בא לך או לא. תאסוף.
אביגדור, בן שש, הכניס שפה, אך הלך לאסוף את החיילים שהיו פזורים על השטיח. נועה המשיכה לחתוך ירקות, מבלי להסתכל עליו אפילו.
רותי ישבה בסלון. הנה, הנה הקור הזה. בלי חיוך, בלי מילה חמה. רק הוראות. איזה מסכן הילד.
סבתא, אביגדור תפס מקום לידה כשנועה הלכה למיין כביסה בחדר השינה. למה אמא תמיד כל כך עצבנית?
רותי ליטפה את ראשו. רגע מושלם.
תשמע חמודי, לחשה. יש אנשים כאלה, פשוט לא יודעים להראות אהבה. עצוב, אני יודעת.
ואת יודעת?
אני? ברור. סבתא שלך אוהבת אותך הכי בעולם. וסבתא אף פעם לא כועסת.
אביגדור הצמיד אליה ראשו. רותי חייכה לעצמה.
כל פעם שנשארו לבד, הוסיפה צבעים חדשים לתמונה. באיטיות, במתינות.
אמא לא נתנה לי לראות טלוויזיה היום, התלונן אביגדור שבוע אחר כך.
מסכן שלי. אמא שלנו מאוד קשוחה, אה? גם לסבתא לפעמים נדמה שהיא מגזימה איתך. אבל אל תדאג, תמיד תבוא אליי אני אבין אותך.
הילד הנהן, סופג כל מילה. סבתא טובה. סבתא מבינה. ואמא…
רותי התקרבה, לוחשת:
יש אמהות שפשוט לא יודעות להיות טובות ונעימות, אביגדור. זה לא באשמתך. אתה ילד מדהים. אמא שלך היא פחות טובה.
אביגדור חיבק אותה חזק. משהו קר ומשונה התיישב לו בלב בכל פעם שהוא חשב על אמא.
כעבור חודש, נועה הבינה שמשהו לא כשורה.
אביגדור, מתוק שלי, בוא אליי לחיבוק.
הילד התרחק.
לא רוצה.
למה?
פשוט לא רוצה.
הוא ברח לסבתא. נועה נעמדה דוממת, הידיים מושטות באוויר. משהו נשבר בשגרה. היא לא הבינה מתי.
רותי הביטה מהמסדרון, מרוצה.
חמוד, נועה התיישבה ליד אביגדור באותו ערב, אתה כועס עליי?
לא.
אז למה אתה לא רוצה לשחק איתי?
הילד משך בכתפיו. מבטו היה מרוחק, קפוא.
רוצה להיות אצל סבתא.
נועה שחררה אותו ליד הספה. כאב כהה מילא את החזה.
דניאל, אני לא מזהה את אביגדור, אמרה אחר כך לבעלה אחרי שכולם נרדמו. הוא מתרחק ממני. זה לא היה ככה.
את מגזימה. ילדים… פעם כך, פעם כך.
זה לא עובר עליו. הוא מסתכל עליי כאילו אני… שדרך עשיתי משהו רע.
נועה, את סתם לחוצה. אמא שלי איתו הרבה כנראה פשוט נקשרו.
נועה רצתה להגיב, אבל ויתרה. דניאל היה עם הפנים לטלפון.
בינתיים, רותי המשיכה בתכניות שלה. כשההורים עבדו עד מאוחר, היא הרדימה את אביגדור.
אמא שלך אוהבת אותך, אמרה, מושכת את השמיכה. פשוט, בדרכה. קרה קצת… קשה לה להיות עדינה. לא כל האמהות יודעות להיות טובות, אתה מבין?
למה?
ככה יוצא, חמודי. סבתא לעולם לא תפגע בך. תמיד אשמור עליך. אמא שלך… לא תמיד.
אביגדור נרדם עם המילים האלה, ומדי בוקר הביט על אמא ביתר חשש.
כעת כבר לא הסתיר מי הוא מעדיף.
אביגדור, נלך לגן שעשועים? שאלה נועה, מושיטה יד.
רוצה עם סבתא.
אבל אני…
עם סבתא!
רותי מיד אחזה בידו.
למה את נטפלת לילד? רואה שהוא לא רוצה. בוא, אביגדור, סבתא תקנה לך גלידה.
הלכו. נועה נשארה במקומה, ליבה כבד. בנה שלה בורח ממנה אל חמותה והיא לא יודעת מה קרה.
בערב, דניאל מצא את נועה יושבת במטבח, בוהה בספל תה קר.
נועה, אני אדבר איתו, אני מבטיח.
היא רק הנהנה. כבר לא נותרו לה מילים.
דניאל התיישב ליד בנו.
אביגדור, ספר לאבא למה לא בא לך להיות עם אמא?
הילד הביט ברצפה.
ככה.
ככה זה לא תשובה. אמא פגעה בך?
לא…
אז מה העניין?
אביגדור שתק. ילד בן שש לא מסוגל להסביר את מה שאינו מבין בעצמו. סבתא אמרה שאמא רעה, קרה. כנראה זה נכון. סבתא לא טועה.
דניאל יצא מהחדר מתלבט…
רותי כבר בנתה תוכניות להמשך. נועה נחלשה לגמרי עוד קצת, והיא תקום בעצמה ותלך. דניאל צריך אישה אחרת, טובה באמת.
אביגדור, תפסה אותו רותי יום אחר, כשנועה התקלחה, אתה יודע שסבתא הכי אוהבת אותך בעולם?
יודע.
ואמא… אמא פחות טובה, נכון? לא מחבקת, לא מרגיעה, רק כועסת. מסכן שלי.
היא לא שמה לב לצעדים קורבים מאחור.
אמא…
רותי הסתובבה. דניאל עמד שם, לבן כסיד.
אביגדור, לך לחדר, אמר בשקט, אבל בקול כזה שהילד רץ מיד.
דניאל, אני רק…
שמעתי הכול.
השתררה שתיקה.
את… דניאל בלע רוק. את עשית את זה בכוונה? כל הזמן הזה, חותרת נגד נועה?
אני דואגת לנכד! היא מתנהגת כמו סוהרת!
את השתגעת?
רותי נסוגה. דניאל מעולם לא הסתכל עליה ככה בגועל.
דניאל, תקשיב רגע…
לא. את תקשיבי. התקרב אליה. הרעלת את הילד שלי נגד אמא שלו. נגד אשתי. את מבינה מה עשית פה?
רציתי רק להגן עליו!
להגן? אביגדור בורח מאמא שלו! נועה שבורה! אז זה מה שקיווית שיהיה?
רותי הרימה סנטר.
טוב מאוד. היא לא מתאימה לך. קרה, קשוחה, בלי רגש
תפסיקי!
הצעקה חתכה ביניהם. דניאל התאמץ לשמור על נשימה רגועה.
תארזי. הלילה את עוזבת.
אתה מגרש את אמא שלך?
אני מגן על המשפחה שלי. מפנייך.
רותי צמצה. ראשה הנמיך. בעיני בנה ראתה את הגזר סוף, בלי הזדמנויות נוספות.
כעבור שעה נסעה. בלי מילה, בלי פרידה.
דניאל מצא את נועה בחדר השינה.
אני יודע מה קרה לאביגדור.
נועה הרימה אל דניאל עיניים אדומות.
אמא שלי… היא אמרה לו שאת רעה, שאת לא אוהבת אותו כמו שצריך… כל הזמן הזה היא סכסכה ביניכם.
נועה נדהמה. אחר כך נשמה נשימה עמוקה.
חשבתי שהשתגעתי. חשבתי שאני אמא גרועה.
דניאל התיישב לידה, חיבק אותה.
את אמא נהדרת. לא יודע מה עבר עליה, אבל היא לא תיגע יותר באביגדור.
השבועות שאחר כך לא היו קלים. אביגדור שאל על סבתא, לא הבין כי לא חזרה. ההורים דיברו איתו בעדינות, לאט.
מתוק שלי, נועה ליטפה אותו, מה שסבתא אמרה עליי… זה לא נכון. אני אוהבת אותך. מכל הלב.
אביגדור הביט בחשדנות.
אבל את כועסת.
לא כועסת, חייכה, פשוט לפעמים צריכים להיות קצת יותר קפדניים, כי אני רוצה שתהיה בן אדם טוב. קפדנות גם זו אהבה, אתה מבין?
הילד שתק, הבין לאט.
תחבקי אותי?
היא חיבקה אותו חזק, עד שצחק.
ולאט לאט יום אחרי יום הוא חזר. אביגדור של פעם, שרץ להראות לאמא ציורים, שנרדם כשהיא שרה לו.
דניאל הביט בהם משחקים בסלון וחשב על רותי. ניסתה להתקשר. הוא לא ענה.
רותי נשארה בדירתה לבדה. בלי נכד, בלי בן. כל חייה רק רצתה להגן על דניאל מאישה שלא מתאימה ובסוף איבדה את שניהם.
נועה הניחה את הראש על כתפו של דניאל.
תודה שתיקנת הכול.
תסלחי לי שרק עכשיו ראיתי.
אביגדור התפרץ, קפץ לישב על ברכי אביו.
אבא, אמא, נלך מחר לגן חיות?
ושוב, פתאום, החיים חזרו למסלולם…
