בפתאומיות, בזיכרוני של ימיי שעברו, עומד לפני דולארי ביתי של פעם זאב לשעבר בעלה של שניים, שהגרשנו לפני ארבע שנים. בידו אשכול של ורדים לבנים, ועל פניו החיוך ההוא שכבר כבש את לבי בגיל עשרים ובת שבעים.
זאב, אני לא ציפיתי לראותך, חייכה אלונה, והסיטה אותו ברכה. תיכנס, אם באת, אבל נסוג מהנעליים אני לא רוצה שתשאיר ריח של מעבר פעם נוספת.
אלונה הוזזה בעדינות, פתחה לו את הדלת הקדמית והובילה אותו אל סלון הכניסה. זאב ציפה לחיבוק, לדמעות של שמחה, אולי אפילו להאשמות שהוא היה מוכן למחול עליהם בנדיבות. במקום זאת אלונה חזרה למטבח והמשיכה לאכול, לא הזמינה אותו לשבת.
מה שלומך, זאב? שאלה בקול רגוע בזמן שחתכה חביתה. האם חיפוש אחר אהבה גרם לך לחפש מקלט זמני?
זאב נחרד. במשך ארבע השנים שחלפו הוא שכח שאלונה יכולה לשמור על קור רוח במצבי משבר. הוא נזכר בה כשהייתה צעירה, נלהבת, מוכנה לסלוח על כל דבר למען המשפחה. היום מולו יש אישה של שלוש ועשרים, מביטה בו בעיניים בטוחות ועם עצבים של ברזל.
אלונה, ברצוני לשקם את משפחתנו, שם את האשכול על השולחן ליד צלחתה. השנים האחרונות חייתי כאילו בחלום. רק עכשיו הבנתי שמקומי כאן, איתך ועם הילדים.
מעניין, שתתה קפה. ומה השתנה? האם נעלמת ברגעים הלא נכונים פתאום?
רציני! קרא זאב בעצב. רוצה להיות איתכם, לדאוג לילדים ולך. ראית באתי עם פרחים ולב פתוח.
עם לב פתוח וכיסים ריקים, כמו תמיד? שאלתה אלונה בחיוך מריר, ואז ריככה. בוא תשב, רוצה קפה? או שאתה על דיאטה מיוחדת לחיפוש עצמי?
לפני כעשור, אלונה למדה לכלכלה במכללה האקדמית בירושלים, שם פגשה את זאב במסיבת סטודנטים. הוא היה גדול ממנה שלוש שנים, עובד כשומר במרכז קניות, והתרשם בעיניה כאדם בוגר ועצמאי.
תתחתני איתי, ביקש אחרי חודשיים של היכרות. למה לחכות? אני רואה שאת האחת.
זאב, אנחנו מכירים רק מעט, השיבה אלונה בחשד.
מה להסתכל על ספרי החשבון? אהבה איננה חיבור, יקירתי, אין צורך בחישוב.
אלונה נרתעה מהרומנטיקה, אך נכנעה. זאב שכר דירת חדר קטן, אלונה עברה אליו לאחר החופה. היא לימדה תרגום מאנגלית בלילות כדי לשלם שכירות, בעוד זאב קיבל קק״ק והיה מתלונן על מנהלים בלתי צודקים.
אני בן יצירה, צריך עבודה שמאפשרת ביטוי, הסבירו זאב על ספה, בעוד אלונה ריכזה תקציב משפחתי והוסיפה: אני עובדת כפול, אין בעיה.
לאחר סיום תוארה, אלונה תכננה להצטרף לבנק, אך גילתה שהיא בהריון. קיבל את בינה קפלן בגיל עשרים ושלוש, ולאחר שנה וחצי נולדה אירה.
הילדים הם השמחה, אמר זאב מנענע את בתו. והכסף נגבה. העיקר אהבה.
הקציב נמשך ברובה על ידי אלונה, שהמשיכה לתרגם, ללמד אנגלית בSkype, ולכתוב מאמרים. זאב בת ארבע השנים עבר חמש עבודות, כל אחת עם משכורת נמוכה, והצדק את עצמו באמירה: איני יכול לעבוד במקום בו הלב אינו שוכן. עדיף לשמור על הרמוניה פנימית.
כאשר קפלן הגשים ארבע, הוא נכנס לגן, אז זאב הכריז: אני כואב נפשית, צריך חופש, מגיש על גירושין.
אלונה הבינה שהבית עלול להישאר בטל. הם החזיקו בדירה של שני חדרים בבניין חדש, ולצד קיבלו הלוואות מחברים כדי לרכוש את חלקו של זאב. אמו, מורה לגימלאות, לא יכלה לתמוך כספית.
ילדתי, אם היה לי כסף, הייתי משלמת הכל, בכתה אלונה בטלפון. אך הפנסיה מגררת.
בית המשפט קבע קצבה, זאב שילם שני שנים ואז נעלם, לא חוגג ימי הולדת ולא שלח ברכות לשנה החדשה.
חודש לאחר הגירושין, הגיע מיכאל, חברו לשעבר של זאב ובן כיתה של אלונה. אלונה, תמיד אהבתי אותך, אמר עם אשכול קקטוסים. רוצה להינשא? הילדים אינם מרתיעים אותי, אהיה להם כאב.
אלונה נרגשה, אך השיבה: אני לא יכולה לנצל את חביבותך. מגיע לך אישה שאוהבת אותך מכל הלב, ולא רק תודה על הצלתך.
מיכאל היה מתכנת משכור טוב, אך אלונה ראתה בו רק ידידות והודתה עליו בחום. היא סירבה נואשות והזמינה אותו לשמור על חברות, אך הוא נענה בחיוך של המתנה.
שנתיים אלונה חיה בשלושה, עבדה ללא הפסקה, סיימה קורסי קידום והקימה שיעורים מקוונים לכלכלה. כך סיימה את חובותיה והקפה המשכנתה. מיכאל הציע עזרה כספית, אך אלונה דחתה לא רוצה להיות חייבת.
היא נזכרה במילים: “חברים הם לא חייבים להיפרד עם כסף”.
פתאום, זאב חזר, כעף ברכיים בחדר המגורים, והכריז: חייתי כבודד, הבנתי שהמשפחה היא העיקר, האהבה מגיעה רק פעם בחיים.
אלונה שאלה בחשד: איפה היית כל הזמן? ענה: חיפשתי כוח, רציתי לשחזר את עצמי.
הילדים, קפלן בן שתים-עשרה ואירה בת עשר, רצו אליו בחום, זוכרים אותו כמשחקי מחבואים וסיפורי לילה. אלונה חייכה, אך חישבה: כעת הם חיים בלעדיו, ואני משמרת אותם.
זאב ניסה שוב להציע נישואין, והם נרשמו בלשכת הזוגיות. מיכאל תהה: למה חותמת בתעודה? אלונה: הוא רוצה להראות רצינות, ואני רוצה להאמין ביציבות.
אמו של אלונה שמה לב לשמחת הילד: יקירי, אל תזכר שבעל שבור שוב ינסה. אלונה: אבא של הילדים שינה, אני מאמינה לו.
שלוש שנות נישואין עברו בשלוה, זאב שיפץ, ניהל את הילדים, ולך לים באילת. הוא המשיך לשלם קצבה למרות שניסיונות לביטול נשמעו.
אחר כך, פתאום, זאב הודיע על גירושין מחדש. אלונה נרתעה: אמרת שאתה חוזר! הוא השיב: המשפחה היא כלוב, אני זקוק למרחב.
היא קראה לו “אמן” ו”המעצב”, אך הוא טען שזה רק תחושה פנימית. אלונה לא האמינה לו עוד, והשליכה את המזוודה שלו אל המדרגות.
זאב ניסה בתביעה לקבל פיצויים על תיקונים וחופשות משפחתיות, אך אבד בתיק. הילדים נותרו ללא אב, ואלונה, בחרה לא להסתיר את תחושותיה.
קפלן שאל: האם אבינו יחזור? אלונה: לא, בחר בחופש שלו. אירה שאלה אם הוא רע, אלונה השיבה: הוא לא רע, רק לא שומר על מילים.
שנה וחצי לאחר מכן, מיכאל חזר עם הצעה: אלונה, תעזבי אותו, אני אוהב אותך. היא נזכרה בפסיכולוגיה של חיי המשפחה והסכימה להמתין, אך לא להיתקע.
מיכאל חשף: זאב היה עם ולנטינה, ואז עם מריאן. אלונה השיבה בכעס, אך בתום דברי מיכאל היא הרגישה שהאמת חודרת.
ארבע שנים של בדידות חיזקו את אלונה. היא חישבה את חייה מחדש, והבינה שמילה של מיכאל על חזרת זאב הייתה נבואה.
זאב חזר לשאול: מה השתנה? אלונה שתה: אני יודעת עכשיו את האמת על “חיפוש עצמי”. הילדים כבר בני שתים-עשר ועשר, חיים בלי אב שמופיע מדי כמה שנים.
הוא ניסה לרכוש אהבה בכסף: שלח העברה של 250,000 ש״ח. אלונה חייכה והסתכלה על הסכום, חשבה: קונה אהבה?
הוא המשיך ושידר עוד 200,000 ש״ח, בטענה שזה לתמיכה בחינוך הילדים. אלונה קיבלה, אך הדביקה את הכסף למורים.
לבסוף, הוא שלח 20,000 ש״ח נוספים, קיבל תשובה קפדנית: תודה, אבל זו אהבה שאין לקנות.
באותו רגע נכנסה אירה לשאלות: מי זה? אלונה: אביך, סרק.
קפלן חייך, אירה חייכה הילדים חיפשו שמחה בממתק, פיצה וקולה, ואף ביקשו את סדרת הספרים על הארי פוטר.
אלונה קיבלה החלטה: היום נחגוג, והשאר נצבה לחיסכון לחינוך.
קפלן שאל אם זאב יחזור, אלונה חייכה בקור: לא, שיעור יקר היה, אבל למדנו.
שעה לפני שקיעה, זאב חיפש מחסה ברכב משותף, לא הייתה לו דירה, נאלץ לשבת באוטובוס. הבנק דרש תשלום של 21,000 ש״ח, והוא צעק על המענה.
באותו זמן מיכאל שמע מהשכנים על ביקורו של זאב, התקשר לאלונה: הוא בא? אלונה: כן, אבל הוא כבר נשלח לדרך ארוכה.
מיכאל נזכר שהמתין לעשר שנים, ובסוף אמר: אלונה, מצא לך אישה שתאהב אותך בלי להסתכל על העבר.
אלונה חייך, נזכרה במזל השלם של החיים ללא אשליות, בלי קיצורים, רק אמת. מאז, היא מנהלת מחלקה בחברת ייעוץ, קפלן מתכנת, אירה צוללת בצילום, והזיכרון של זאב נותר רק כסיפור שמסביר מדוע היא בחרה בדרך שלה.
