רחוב הקניות היוקרתי בלב תל אביב מתמלא בהמון נעלי עור מבריקות, תיקים יוקרתיים, ואנשים עסוקים מדי בכדי להבחין במי שנמצא למטה מהם. לקסוס שחורה חדשה עומדת לצד המדרכה, בעליה מדבר בקולי קולות בסלולרי ליד שולחן בבית קפה. ואז, ברגע אחד, פורצת מהומה. ילד בן חמש בבגדים מלוכלכים רץ לתוך הרחוב תוך שהוא גורר דלי כמעט בגובה שלו, ושופך ממנו מים עכורים היישר על המכונית המבריקה. בוץ ניתז על הדלתות והחלונות. אנשים מייד שולפים טלפונים. הבעלים העשיר מסתובב בזעם. “מה עשית, ילד?!” הוא צועק. הילד נשאר עומד, אוחז בדלי הריק. שפתיו רועדות אך עיניו אינן נשמטות לרצפה. “חנית על אמא שלי.” כל הרחוב נעצר. אפילו רעשי התנועה נמוגים. האיש המום. “…מה?”
הילד מצביע על השוליים. מצלמות מיד זזות לשם. זר פרחים טריים מרוסק תחת הגלגל הקדמי. תיק יד של אישה לכוד תחת הגלגל, רצועה קרועה. קולות לחש עולים בקהל. הנהג נסוג אחורה, פניו מחווירות. “לא שמתי לב” מתחיל הגבר. קולו של הילד נשבר. “היא מכרה פרחים.” משהו משתנה בפניו של האיש. הוא יורד על ברך אחת ליד הגלגל ומתחיל לשחרר את זר הפרחים השבור. אז הוא מבחין בצמיד שנלכד ליד הצמיג. ידו נעצרת. הוא מרימו באטיות, תוהה כשרואה איך הצבע אוזל מפניו. “לא… תמר?” הוא לוחש.
הילד בוהה בו, דמעות מתחילות לזלוג. “אתה מכיר את אמא שלי?” לפני שהאיש מספיק לענות, דלת הלקסוס האחורית נפתחת בעדינות מבפנים. קול נשי חלש נשמע. “…אלעזר?” גם הילד וגם הגבר מסתובבים בו-זמנית. וכל מי שצילם, שוכח רגע לנשום.
