לעולם אל תשפוט ספר לפי הכריכה שלו ואותו לקח אחד האבות המתנשאים לא ישכח לעולם.
**תמונה 1: מפגש במסדרון**
הכניסה של אקדמיה פרטית נוצצת בתל אביב רחשה אור שיש ולבן, וניחוחות תפוזים מהגינה. גבר במקטורן יוקרה שחור, עניבה כחולה ומבט יהיר עמד מולי. הוא הסתכל עלי אישה בחולצת טריקו פשוטה וג’ינס, מחזיקה בידי את בני הקטן, יאיר.
הגבר גיחך:
**סליחה, מרכז התרומות לקהילה נמצא במרתף. כאן אזור ה-VIP, אל תפריעו לזרימה.**
**תמונה 2: שלווה לפני הסערה**
הבטתי בו בעיניים יציבות ובקול רך שהדהד כמו פעמון סתיו ביהודה, עניתי:
**אנחנו לא מתכוונים לעמוד בתור היום,** לחשתי בשקט.
**תמונה 3: אולטימטום**
הגבר שילב ידיים כמו חומת אבן של ירושלים, מתקרב אלי באופן מאיים. הבושם שלו חזק, והנוכחות רבה.
**במקרה זה, תצאו. עכשיו. או שאני אבקש ממייסדת האקדמיה ללוות אתכם אל השער.**
**תמונה 4: המפתח מזהב**
במקום להיבהל, שלפתי מהכיס כרטיס זהב מבריק. ניגשתי לדלתות הענק של משרד המנהלת, העברתי את הכרטיס ופתאום הכל נפתח ללא קול. הסתובבתי אליו, עיניי כמו קרח בים המלח.
**אני היא המייסדת,** אמרתי באיטיות. **ולגבי הבקשה של בנך…**
**תמונה 5: נקודת אל חזור**
ניגשתי אל שולחן המזכירה, הרמתי קלסר עבה שעליו כתוב ‘אלעזר’. ליד הכיסא חיכה מגרסת נייר רועשת. הכנסתי את הקלסר לחריץ והקלסר פשוט נעלם בפסים דקים.
**לא!** הוא צרח, זינק לעברי, עיניו נפערות באימה.
ידיו ניסו להושיט לעבר הדפים המצטמצמים אבל כבר היה מאוחר מדי.
הסוף
הגבר קרס לברכיו, מנסה להוציא שאריות נייר מהשיניים החדות, אך הכל כבר נשטף ונעלם. בבת אחת התפורר עולמו המושלם עולם שבו הכסף והקשרים קובעים מדרגות שמיים.
סליחה, לא ידעתי! מלמל, משפיל מבט. זו באמת טעות. הבן שלי… הוא באמת מצטיין, זה כל עולמנו!
המייסדת הביטה בו בלי שמץ של רחמים.
כאן אנחנו מלמדים לא רק מתמטיקה ומדעים, אלא גם יושרה, אנושיות ודרך ארץ. איך תהיה דוגמה לבנך, אם אינך נוהג כלפינו בכבוד? עצרתי לרגע עד שנגמר רעש המגרסה. לבנך אין מקום כאן, ולא בגלל הציונים אלא בגלל הדמות שלך בעיניו.
אני אתקן הכל! אתרום כל סכום שתרצי! הוא התחנן.
נעצרתי בפתח, בלי להסתובב.
שמור על כספך. אולי תזדקק לו לבית ספר פרטי במקום אחר, כי מכאן והלאה אף מוסד נאות באזור לא יקבל אתכם. השיעור הזה נגמר.
סגרתי אחרי את הדלת, השארתי את הגבר על רצפת הלובי השומם, וכל מה שנשאר לו היו רצועות נייר מגורען כמו טחב במערה.
**מוסר השכל:** כבוד זו המטבע שאין לה שער יציג בבורסה בתל אביב. לפעמים טעות אחת איתו מול “פשוטה” עולה בכל העתיד שלך.
