יומן אישי, תשע”ד
בשכונה שלנו, חיה אישה מבוגרת בשם תמרה גפן. אחרי שעברה התקף לב, בנה, רועי, הביא לה מתנה כלבלב זעיר, מגזע יקר ומיוחד, קטן וכמעט בלתי נראה בין כפות ידיה. רועי קיווה שהכלבלב יעזור לאמא שלו להשתחרר מהמחשבות הקשות שתקפו אותה מאז שהבריאות בגדו בה. לא תאמינו, אבל זה באמת עבד. תמרה הרגישה איך התקווה חוזרת, ואט אט גם הכוחות.
היא התאהבה במהרה בכלב הקטן, קראה לו נונו כי הוא באמת היה קטנטן, ממש כמו נוּן זעיר. יום יום הייתה יוצאת לטייל עימו, לפעמים מושכת אותו ברצועה הדקה, לפעמים נושאת אותו בתיק מיוחד שבתוכו חיכה בשקט. נונו הפך לבן לוויה מסור רך, שובב ואהוב לב.
בוקר אחד, כשיצאה תמרה עם נונו, עצרה לידה מכונית יוקרתית בצבע בז. בחור ובחורה ישבו בפנים, התלהבו מנונו וביקשו ללטף. תמרה חששה, לא כל כך רצתה, אך לא נעים לסרב, הרי הם נראו נחמדים. היא קירבה את נונו אל חלון המכונית, הנערה לקחה אותו לזרועותיה, והבחור לחץ על הדוושה המכונית נעלמה במהירות מהמקום עם נונו בפנים.
תמרה התרוצצה ברחוב, צועקת ובוכה, רצה אחרי המכונית ככל שיכלה על רגליה העייפות; היא נפלה, נפצעה ואיבדה הכרה. שכנים שראו את המתרחש הזעיקו מד”א, ותמרה הובהלה לבית החולים. רועי הגיע אליה ומצא אותה חיוורת, שפתיה כחולות וכל מה שיצאה מפיה היה לחישה, שוב ושוב: “נונו…”. היא בכתה בדמעות זקנה, וקראה בשקט את שמו של הכלבלב שאבד לה.
רועי, שלא היה יכול לראות את אמו כך, גייס את חבריו. השכנים זכרו את מספר הרכב והבינו מי בעלי הרכב אחת המשפחות העשירות בעיר, בעלי וילה ענקית באזור יוקרתי בתל אביב. רועי איתר במהירות את הכתובת, הגיע לבית, ודפק על הדלת לא משנה באיזו דרך, הדלת נפתחה. בפנים הוא מצא את נונו, במצב קשה. מאז שנגנב, לא נגע באוכל או מים, רק ילל ובכה, ולבסוף גנח חרישית, בקושי זז.
רועי פשוט לקח את נונו, לא חשוב איך אסף אותו בידיים רועדות וחיבק אותו. הגנבים מצידם כבר התייאשו לא חיפשו כלב חולה, אלא צעצוע חדש לשעשוע. אך נונו, החולה והמדוכא, רק הפריע והיה להם למעמסה.
השבועות חלפו, תמרה בנחישות הבריאה, ונונו לאט לאט חזר לאיתנו. היום שניהם יוצאים לטיולים יחד, נזהרים להתרחק מזרים, ובכל פעם שמישהו חדש מתקרב נונו נכנס מיד חזרה לתיק בהבזק.
הסיפור שלי הוא לא רק על כלבלב קטן. זה על השיעור שהחיים לימדו אותי: אל תיקח את האושר של מישהו אחר. את האהבה שנבנית בלב גם אם נראית קטנה, גם אם חושבים שהיא חסרת חשיבות. בשביל תמרה, נונו היה הכל. כמו שמישהו אחר ימצא משמעות דווקא בגינה הקטנה מאחור, במקום הראשון בתחרות ששום אדם אחר לא ישמע עליה, או במכונית ישנה שהיא כל עולמו.
הדברים הקטנים מחזיקים אותנו כאן, עמוק בלב. גניבת כלב קטן לשם ההנאה לא תביא שמחה, רק כאב. אפשר להרוג בשוגג אדם, פשוט כי לקחו ממנו את מה שנתן לו תקווה לחיות. ואם הנשמה באמת שוקלת כמה גרמים בלבד הרי היא ממלאת את כל עולמנו.
