תשמע זה סיפור על איך הדברים משתנים עם הזמן. זה התחיל עם הבזק… רעם חזק… חושך… חושך…
בסוף החושך התחיל להתבהר. נשמע קול: רוני זה איש חילוץ אצלם שם משהו התפוצץ.
דרך הכאב הוא הרגיש יד נוגעת בצוואר. ניסה לפקוח עיניים זה היה קשה. מולו תליון מלבני עם סימני מזלות חרוטים… עיניים של אישה בחלוק לבן…
לחדר ניתוח! קראו לידו.
ההורים חזרו מהעבודה. אמא רצה ישר למטבח אבל הציצה בחדר שבו תומר עשה שיעורים. דני נכנס ומיד ראה שהבן עצוב.
תומר מה קרה? אבא טפח לו על הראש.
שום דבר מלמל תומר תלמיד כיתה ד’.
בוא תספר!
בקרוב טו באב. המורה עצרה אותנו ואמרה להכין מתנות לבנות.
אז מה הבעיה? חייך אבא.
אצלנו אותו מספר בנים ובנות והיא חילקה מי נותן למי תומר נאנח. לי נפלה רוני לוי הלא יפה.
כל הבנות רוצות מתנה גם הלא יפות אבא דיבר אליו כמו מבוגר. איך היא חילקה לפי האלף בית?
לא לפי המזלות.
איך? דני חייך.
לפי התאמה. רוני בתולה ולבתולות הכי מתאים שור. ואני שור.
טוב שמתאימים! כשתגדל אולי תתאהב בה.
אבא צחק ואמא נכנסה מה קורה?
לאה לך למטבח אבא נהיה רציני. שיחה רצינית עם הבן.
כשאמא יצאה תומר שאל עצוב אבא מה אני עושה עכשיו?
מכינים מתנה!
איזו?
מחר אני אכין לך מתנה לבחורה בעבודה.
אבא מה אתה יכול להכין? אתה במפעל.
כן אבל במחלקת הציפויים שם עושים ציפויים למתכות.
לא הבנתי.
מחר תראה.
למחרת אבא הביא תליון מלבני שנראה זהוב על שרשרת. בצד אחד שור ובתולה ובצד השני כתוב לכיתה שלי רוני בטו באב! תומר.
איך זה נראה יפה! ואחרי שאמא שמה בשקית זה היה פשוט מדהים.
והנה ערב טו באב. אין שיעורים. קודם נתנו מתנה למורה היא הודתה. אחר כך הבנים נתנו לבנות.
תומר הלך לרוני ואמר כמו שאבא לימד רוני מזל טוב על טו באב! אולי הגורל יחבר שור ובתולה.
הוא הלך למקומו לא ראה איך הלב שלה דפק.
אחר כך ההורים של רוני עברו שכונה והיא עברה בית ספר מכיתה ה’.
תומר פקח עיניים. תקרה לבנה. ניסה לזוז רק יד שמאל זזה.
איפה אני?
חולה על קביים התקרב התעשתת? במחלקה לניתוחים דחופים.
הידיים והרגליים בסדר?
כן הכל שלם רק חבוש מכף רגל לראש.
טוב.
אחות באה איך אתה מרגיש?
מה קרה לי?
לא בסכנה. רק צלקות. אמא שלך רוצה שתתקשר.
בני קול האמא בוכה.
אמא הכל בסדר. רק צלקות קטנות. עוד מעט משחררים.
לא הרשו לי להישאר. אני באה עכשיו.
אל תדאגי.
הוא הודה לאחות.
לא משחררים מהר שלושה שבועות.
השכן שאל מה קרה?
אני איש חילוץ. במפעל בלוני חמצן התפוצצו. הגענו לפני הכבאים. הוצאנו פצועים אני יצאתי אחרון ואז בלון נוסף התפוצץ.
קשה.
תומר כהן חבר לעבודה.
היי תומר איך אתה?
הכל שלם רק יד שמאל ללחוץ.
מה היה?
הוצאנו אותך כשזה קרה אתה בדם הרופאים הגיעו.
תודה.
אולי יתנו מדליה.
עד אז ישחררו.
החבר הלך כי עכשיו סיבוב.
ואז נכנס רופא מה נשמע גיבור?
נורמלי.
אם מדבר תחיה. בוא אבדוק.
אתה תפרת?
לא רוני. היא תבוא מחר.
אחרי יומיים תומר ניסה לקום כאב ברגליים יד ימין פצועה הרבה פצעים. שניים בפנים מהפיצוץ פגע בשער. הסתכל במראה נפוח.
היום הרופאה תבוא זו שתפרה אותו חמש שעות. הוא התרגש קצת.
היא נכנסה צעירה ורזה עם משקפיים חלוק לבן יפה. תומר בן עשרים ושבע כבר היה נשוי אבל נפרד אחרי חצי שנה כי השכר לא מצא חן לאשתו.
שלום היא אמרה.
שלום את תפרת אותי?
כן. משהו לא בסדר?
היא התכופפה והוא ראה את התליון עם המזלות רוני לוי!!!
היא לא הכירה בגלל הנפיחות.
סליחה.
אני שור הצביע על התליון.
תומר כהן? אתה זוכר אותי?
בטח רוני. הוא שם יד על היד שלה כשראה דמעות.
סליחה אף פעם לא חשבתי שנפגוש ככה.
היא לא חזרה יותר באותו יום אבל הוא ידע את הלוח שלה יום לילה חופש.
הוא לא רצה להיראות חלש אז כל היום ניסה ללכת אפילו יצא למסדרון.
בערב אחרי שהרופא יום הלך הגיעה משמרת חדשה. כבר עשר האחות כיבתה אור. אבל לא ישן. אחרי חצות שמע צעדים ושמע בכי במסדרון. יצא.
ליד הדלפק רוני יושבת ובוכה ראש על ידיים. שם יד על הכתף מה קרה רוני?
היא נשענה ניתחתי אישה שנפגעה מתחת לאוטו. עשיתי הכל אבל היא בהחייאה לא תשרוד. יש לה שני ילדים הבעל איתה.
תירגעי.
שלוש שנים כירורגית ועדיין לא מתרגלת למוות.
תירגעי. גם אני ראיתי מוות בחמש שנים אבל הצלנו חיים. בגלל זה אשתי עזבה כי שכר נמוך ואני בא לא שלי.
גם אצלי הבחורים חושבים שאני משוגעת. עדיין גרה עם הורים.
באמת רק עשרים ושבע החיים לפנינו.
לא כבר עשרים ושבע.
אחות צעקה רוני הדופק נעלם!
סליחה! ורוני רצה.
הוא לא ישן כל הלילה. בבוקר האחות עשתה זריקה.
האישה מהלילה חיה?
כן אבל מצב קשה.
אחרי שלושה שבועות הפצעים החלימו. הם נפגשו כשהיא הייתה בתור והוא נמשך אליה. אבל לא מקום לדבר על אישי.
בסיבוב בוקר הרופא אמר היום משחררים אותך. תלך למרפאה שם יגידו כמה עוד חופש.
אפשר.
אל תמהר. מכינים שחרור.
הוא התגלח ראה שהצלקות לא מקלקלות מוסיפות גבריות.
יצא ראה חולה הולכת היא הצליחה!
אחות נתנה שחרור להתראות תומר אל תחזור.
הייתה לו דירה אבל נסע להורים. אמא לקחה חופש.
בני! חיבקה.
הכל בסדר אמא חי ובריא.
בוא תאכל רזה.
התגעגעתי לאוכל ביתי.
עד שתשתקם ותתחתן תישאר בבית. החדר פנוי. לך תרחץ ידיים!
בערב הלך למספרה לקח בגדים מהדירה אמא סידרה.
אבא הגיע ישבו ודיברו עד לילה.
במיטה חשב מחר מרפאה עבודה ובערב…
נרדם מאוחר.
למחרת מרפאה עד צהריים אחר כך עבודה.
לאן? שאל אבא.
אבא זוכר כשלמדתי כיתה ד’ הכנת תליון למתנה לרוני?
לרוני הלא יפה? כן.
ואמרת אולי תתאהב בה.
כן.
אבא רוני כירורגית עכשיו. היא ניתחה אותי. והיא עדיין לובשת את התליון.
וואו!
אבא הדברים שלך קרו. אני הולך אליה!
עשרים ושבע שנים זה לא הרבה להתחיל עם אהובה.תשמע זה סיפור על איך הדברים משתנים עם הזמן. זה התחיל עם הבזק… רעם חזק… חושך… חושך…
בסוף החושך התחיל להתבהר. נשמע קול: רוני זה איש חילוץ אצלם שם משהו התפוצץ.
דרך הכאב הוא הרגיש יד נוגעת בצוואר. ניסה לפקוח עיניים זה היה קשה. מולו תליון מלבני עם סימני מזלות חרוטים… עיניים של אישה בחלוק לבן…
לחדר ניתוח! קראו לידו.
ההורים חזרו מהעבודה. אמא רצה ישר למטבח אבל הציצה בחדר שבו תומר עשה שיעורים. דני נכנס ומיד ראה שהבן עצוב.
תומר מה קרה? אבא טפח לו על הראש.
שום דבר מלמל תומר תלמיד כיתה ד’.
בוא תספר!
בקרוב טו באב. המורה עצרה אותנו ואמרה להכין מתנות לבנות.
אז מה הבעיה? חייך אבא.
אצלנו אותו מספר בנים ובנות והיא חילקה מי נותן למי תומר נאנח. לי נפלה רוני לוי הלא יפה.
כל הבנות רוצות מתנה גם הלא יפות אבא דיבר אליו כמו מבוגר. איך היא חילקה לפי האלף בית?
לא לפי המזלות.
איך? דני חייך.
לפי התאמה. רוני בתולה ולבתולות הכי מתאים שור. ואני שור.
טוב שמתאימים! כשתגדל אולי תתאהב בה.
אבא צחק ואמא נכנסה מה קורה?
לאה לך למטבח אבא נהיה רציני. שיחה רצינית עם הבן.
כשאמא יצאה תומר שאל עצוב אבא מה אני עושה עכשיו?
מכינים מתנה!
איזו?
מחר אני אכין לך מתנה לבחורה בעבודה.
אבא מה אתה יכול להכין? אתה במפעל.
כן אבל במחלקת הציפויים שם עושים ציפויים למתכות.
לא הבנתי.
מחר תראה.
למחרת אבא הביא תליון מלבני שנראה זהוב על שרשרת. בצד אחד שור ובתולה ובצד השני כתוב לכיתה שלי רוני בטו באב! תומר.
איך זה נראה יפה! ואחרי שאמא שמה בשקית זה היה פשוט מדהים.
והנה ערב טו באב. אין שיעורים. קודם נתנו מתנה למורה היא הודתה. אחר כך הבנים נתנו לבנות.
תומר הלך לרוני ואמר כמו שאבא לימד רוני מזל טוב על טו באב! אולי הגורל יחבר שור ובתולה.
הוא הלך למקומו לא ראה איך הלב שלה דפק.
אחר כך ההורים של רוני עברו שכונה והיא עברה בית ספר מכיתה ה’.
תומר פקח עיניים. תקרה לבנה. ניסה לזוז רק יד שמאל זזה.
איפה אני?
חולה על קביים התקרב התעשתת? במחלקה לניתוחים דחופים.
הידיים והרגליים בסדר?
כן הכל שלם רק חבוש מכף רגל לראש.
טוב.
אחות באה איך אתה מרגיש?
מה קרה לי?
לא בסכנה. רק צלקות. אמא שלך רוצה שתתקשר.
בני קול האמא בוכה.
אמא הכל בסדר. רק צלקות קטנות. עוד מעט משחררים.
לא הרשו לי להישאר. אני באה עכשיו.
אל תדאגי.
הוא הודה לאחות.
לא משחררים מהר שלושה שבועות.
השכן שאל מה קרה?
אני איש חילוץ. במפעל בלוני חמצן התפוצצו. הגענו לפני הכבאים. הוצאנו פצועים אני יצאתי אחרון ואז בלון נוסף התפוצץ.
קשה.
תומר כהן חבר לעבודה.
היי תומר איך אתה?
הכל שלם רק יד שמאל ללחוץ.
מה היה?
הוצאנו אותך כשזה קרה אתה בדם הרופאים הגיעו.
תודה.
אולי יתנו מדליה.
עד אז ישחררו.
החבר הלך כי עכשיו סיבוב.
ואז נכנס רופא מה נשמע גיבור?
נורמלי.
אם מדבר תחיה. בוא אבדוק.
אתה תפרת?
לא רוני. היא תבוא מחר.
אחרי יומיים תומר ניסה לקום כאב ברגליים יד ימין פצועה הרבה פצעים. שניים בפנים מהפיצוץ פגע בשער. הסתכל במראה נפוח.
היום הרופאה תבוא זו שתפרה אותו חמש שעות. הוא התרגש קצת.
היא נכנסה צעירה ורזה עם משקפיים חלוק לבן יפה. תומר בן עשרים ושבע כבר היה נשוי אבל נפרד אחרי חצי שנה כי השכר לא מצא חן לאשתו.
שלום היא אמרה.
שלום את תפרת אותי?
כן. משהו לא בסדר?
היא התכופפה והוא ראה את התליון עם המזלות רוני לוי!!!
היא לא הכירה בגלל הנפיחות.
סליחה.
אני שור הצביע על התליון.
תומר כהן? אתה זוכר אותי?
בטח רוני. הוא שם יד על היד שלה כשראה דמעות.
סליחה אף פעם לא חשבתי שנפגוש ככה.
היא לא חזרה יותר באותו יום אבל הוא ידע את הלוח שלה יום לילה חופש.
הוא לא רצה להיראות חלש אז כל היום ניסה ללכת אפילו יצא למסדרון.
בערב אחרי שהרופא יום הלך הגיעה משמרת חדשה. כבר עשר האחות כיבתה אור. אבל לא ישן. אחרי חצות שמע צעדים ושמע בכי במסדרון. יצא.
ליד הדלפק רוני יושבת ובוכה ראש על ידיים. שם יד על הכתף מה קרה רוני?
היא נשענה ניתחתי אישה שנפגעה מתחת לאוטו. עשיתי הכל אבל היא בהחייאה לא תשרוד. יש לה שני ילדים הבעל איתה.
תירגעי.
שלוש שנים כירורגית ועדיין לא מתרגלת למוות.
תירגעי. גם אני ראיתי מוות בחמש שנים אבל הצלנו חיים. בגלל זה אשתי עזבה כי שכר נמוך ואני בא לא שלי.
גם אצלי הבחורים חושבים שאני משוגעת. עדיין גרה עם הורים.
באמת רק עשרים ושבע החיים לפנינו.
לא כבר עשרים ושבע.
אחות צעקה רוני הדופק נעלם!
סליחה! ורוני רצה.
הוא לא ישן כל הלילה. בבוקר האחות עשתה זריקה.
האישה מהלילה חיה?
כן אבל מצב קשה.
אחרי שלושה שבועות הפצעים החלימו. הם נפגשו כשהיא הייתה בתור והוא נמשך אליה. אבל לא מקום לדבר על אישי.
בסיבוב בוקר הרופא אמר היום משחררים אותך. תלך למרפאה שם יגידו כמה עוד חופש.
אפשר.
אל תמהר. מכינים שחרור.
הוא התגלח ראה שהצלקות לא מקלקלות מוסיפות גבריות.
יצא ראה חולה הולכת היא הצליחה!
אחות נתנה שחרור להתראות תומר אל תחזור.
הייתה לו דירה אבל נסע להורים. אמא לקחה חופש.
בני! חיבקה.
הכל בסדר אמא חי ובריא.
בוא תאכל רזה.
התגעגעתי לאוכל ביתי.
עד שתשתקם ותתחתן תישאר בבית. החדר פנוי. לך תרחץ ידיים!
בערב הלך למספרה לקח בגדים מהדירה אמא סידרה.
אבא הגיע ישבו ודיברו עד לילה.
במיטה חשב מחר מרפאה עבודה ובערב…
נרדם מאוחר.
למחרת מרפאה עד צהריים אחר כך עבודה.
לאן? שאל אבא.
אבא זוכר כשלמדתי כיתה ד’ הכנת תליון למתנה לרוני?
לרוני הלא יפה? כן.
ואמרת אולי תתאהב בה.
כן.
אבא רוני כירורגית עכשיו. היא ניתחה אותי. והיא עדיין לובשת את התליון.
וואו!
אבא הדברים שלך קרו. אני הולך אליה!
עשרים ושבע שנים זה לא הרבה להתחיל עם אהובה.
