דניאל, הגיע הזמן. הייתי ממליץ לך ללכת להיבדק אצל רופא. כדאי לבדוק את הלב שלך.
מה לא בסדר בלב שלי?
נראה לי שאין לך אחד כזה בכלל!
הלכתי שוב את הדרך המוכרת של הכניסה לבניין, אבל הפעם הדלת הסגורה בלבלה אותי. במשך שנים חזרתי דרכה מכל טיול עם כלבי, גורי.
התיישבתי ליד הדלת החומה והישנה, דומה לעוד ערב שגרתי.
אולי התבלבלתי? חשבתי לעצמי. לא! בזה אני בטוח. הריחות לא משקרים זו הדלת.
צריך רק להמתין קצת, ובעל הבית ייזכר שלקח אותי ברכב ליער והשאיר אותי שם. זו בטח סתם משחק. אבל אני חזרתי הנה אני מחכה!
השלג התחיל לרדת. כפות הרגליים של גורי קפאו, הגוף רעד, לא עזרה אפילו הפרווה.
אל תחשוב על הרעב, עוד מעט הם יראו אותי, ישמחו, וייתנו עצם גדולה טעימה
גורי רכב הרעידה ניגש לערמת שלג והתחיל ללקק שלג קר. הצמא נחלש לרגע, אבל הקור רק גבר.
עוד מעט יכניסו אותי הביתה, אשכב ליד הרדיאטור הלבן הגדול. אבל קודם, לעצם. ולאכול מרק. ואז אנבח על כולם, סתם בשביל הספורט. אני מבין שזו רק משחק רצו להרגיל אותי.
שבועות הסתובבתי בלילות, מחפש את החצר שלנו. אתמול הצלחתי להשתחל פנימה דרך דלת בניין פתוחה ולהתחמם. בבוקר העיר אותי בעיטה מכאיבה של אחד השכנים. יבבתי. לא נותר בי כוח אפילו לנשוך.
משהו באנשים מאוד מוזר. כשאני עם בעל הבית ברחוב, כל אחד מחייך, מברך אותו. אבל כשאני לבד, כולם מסתכלים עליי בעין רעה ואף בועטים. הכאב בבטן לא עוזב.
גורי לא הסיר עיניו מהדלת. אף אחד לא יצא, אף אחד לא נכנס. הוא החל לייבב בשקט. בחלומות כבר התפנק בחום ושובע.
רק צריך לחכות עוד מעט. עוד קצת.
הסערה התחזקה. גורי כבר בקושי הרגיש את כפותיו. התכרבל לצורה של כדור, התודעה התרחקה. הוא עמד במשימה מצא את הבניין שלו. היה קשה, אבל הוא הצליח. אפשר ללכת לישון
יוסף בן-דוד ישב בדירה לבדו. היו לו “המון” משימות: לראות חדשות, לשתות תה, שוב לראות חדשות, לשתות עוד תה, לישון, ואז שוב תה
זו שגרת היום כבר כמעט עשר שנים. פעם זה היה אחרת!
היה נהג רכבת קלה. הסיע אנשים מפרברי תל אביב ללב העיר. היה בורג חשוב בעיר הגדולה, והעיקר היה לו תפקיד חיוני.
לא נורא, אמר לעצמו, עוד מעט אביב. אשתול ירקות, אטפל בגינה ואז כבר העונה בעיצומה. עוד טיפונת ואעבור את החורף.
הלך למטבח, הרתיח מים. פעם, כשהמים רותחים, תמיד היה עם מי לדבר. עכשיו הבית דומם השתיקה צורמת. כולם עזבו אותו, דאגו לעצמם.
המים רתחו. יוסף פתח את הארון למלא תה ונגמר! רק קופסה ריקה.
נו טוב, איזה יופי, יש לי סיבה לצאת מהבית חשב בשמחה. התלבש במהירות ויצא.
בפינה של חדר המדרגות היה חושך שוב גנבו את הנורה, התעצבן לעצמו.
הוא פתח את הדלת, צעד קדימה, ופתאום מעד על משהו וכמעט נפל.
לעזאזל רטן לעצמו. הדבר הזה היה כלב, מכוסה שלג שלא נמס.
גורי! יוסף בן-דוד זיהה את כלב השכנים.
גורי, מה קרה לך? מצבך גרוע? חכה, אתקשר לבעלים שלך. רץ לאינטרקום, צלצל לדירה של גורי אין מענה. לשכנים שם ענו.
שלום, מדבר השכן מהקומה למעלה. אתם יודעים איפה בעלי הדירה, דירה 64? הכלב שלהם כמעט קפא פה!
הם עזבו. התגרשו. הדירה למכירה.
לא ייאמן. תודה.
הוא הסיר מגפיו, פרש את המעיל שלו על הרצפה ליד הכלב ועטף את גורי. נראה שהוא לא נושם.
יאללה, גורי, אל תוותר לי! תנשום!
גרר אותו פנימה לרדיאטור, חימם אותו בידיים. דפק על דלת השכנה, רחל.
יוסף, מה קרה?
רחל, הכלב תעזרי לי בבקשה. חפשי וטרינר ותזמיני לנו מונית.
הלו, דנה?
כן, מי זו?
זו רחל השכנה של יוסף. נתתי לו את המספר שלך.
שלום, יוסף.
אני מתקשר לגבי גורי
זה עניין של רני אף פעם לא רציתי את הכלב הזה.
אה אנחנו בוטרינריה
יוסף, הוא לא הצליח לשלם אפילו משכנתא ופתאום הביא כלב.
אתה יודע כמה שנים גידלתי לבד את המשפחה? ביקשתי שיפטר מהכלב אפילו את זה הוא לא עשה! להתראות!
שלום, רני? כאן יוסף בן-דוד. גורי חזר הביתה!
התבלבלת. גורי הלך לאיבוד ביער.
אני בטוח שזה הוא.
לא ייתכן.
כן ככה לא מתנהגים עם כלב.
אתה לא ברור לי.
אתה הכי ברור. אני שמח שלא נשארו לי שכנים כאלה.
עברו חודשים וגורי כבר גר בבית החדש. האוזניים שלו קצת קפאו, שתי רגליים עדיין כואבות, אבל הוא התרגל.
הוא הבין שזו לא הייתה משחק, אלא משחק של שני מבוגרים והפקודה הייתה “תמות”.
אבל עכשיו יש לו בעלים אחר. שלוש פעמים ביום הם מטיילים. יוסף כבר לא צעיר, אבל בזכות גורי הוא יוצא החוצה לזוז.
אנשים משונים, הוא חשב לעצמו. אלו חייכו, ואז כמעט הרגו אותי, זה תמיד ממורמר, מתלונן אבל בעצם אכפתי ודואג. אני לא טיפש את אלו צריך לנשוך, זה ראוי לאהבה!
יום אחד דפק רני אברמוב על הדלת של יוסף.
יוסף, אני עם בת זוג חדשה, ויש לה ילדה. היא רוצה כלב. אפשר את גורי בחזרה? מצטער על כל מה שהיה. כמה אני חייב על הווטרינר?
רני, אני לא מבין אותך.
פשוט, לא הייתי מצליח לפרנס
לכלב לא אכפת כמה אתה מרוויח חשבת שגורי נעלם ביער.
אבל הנה הוא, על המזרן.
זה נוריס, ואת גורי איבדת.
גורי, בוא הנה!
הכלב נשאר שוכב, לא זז. רק חשף שיניים.
רני, כדאי שתלך לבדוק את הלב שלך אצל רופא.
למה, מה לא בסדר עם הלב שלי?
נראה שאין לך אחד.
אז מה אתם חושבים? כתבו לי, אשמח לשמוע.
וככה הבנתי לפעמים, מי שמחייך אליך הוא זה שכואב ביותר.
הקרבה והמסירות לא נמדדות בכמות התה שאתה שותה, ולא בחיוכים ברחוב. הן נבחנות תמיד, בדיוק ברגעים הקשים באמת.
