מיכה, הגיע הזמן. הייתי ממליץ שתלך לרופא. תבדוק את הלב שלך. מה לא בסדר עם הלב שלי? לדעתי פשוט אין לך כזה!
לציקו בכלל לא היה ברור למה הדלת של הבניין, שדרכה חזר כל כך הרבה פעמים אחרי טיול נעולה.
הוא ישב מול הדלת החומה והמתקלפת.
אולי טעיתי? חשב לעצמו. לא! ענה בנחישות בליבו. הריחות סימנו פה.
רק צריך קצת לחכות, והבעלים ייזכר למה בכלל נסע לקיבוץ באמצע הלילה והשאיר אותי שם. זה משחק! אבל מצאתי. עכשיו רק לחכות!
התחיל לרדת גשם ירושלמי כזה שעושה לכולם חשק לברוח הביתה. הכפות של ציקו קפאו לאט-לאט, וגם הפרווה לא ממש עזרה הפעם.
העיקר לא לחשוב על האוכל. תכף יראו אותי, ישמחו, ומייד יתנו לי עצם ענקית שווה במיוחד…
הכלב הקטן, רועד, ניגש לערימת שלכת והתחיל ללקק את הטיפות. כי מים לא חסר, אבל זה עושה אפילו יותר קר. טוב, לא שחסר לו.
עוד רגע פותחים לי, ואני מתרסק ליד הרדיאטור הלבן הענק. או, קודם העצם, אחר כך המרק. ואז, כרגיל לנהום על כולם. ברור לי, זה משחק. ניסו אותי.
אבל התברגנתי פה ליד הבניין כמה לילות. אתמול ניסיתי לזחול דרך הדלת רק להתחמם. בבוקר העיר אותי איזה שכן עם בוטה לניסיון בעיטה. ייללתי, בקושי היה לי כוח לעשות אפצי.
אנשים מוזרים. כשאני עם הרצועה והבעלים כל אחד מחייך. כשאני לבד כולם שונאים פתאום. ואפילו דחפו אותי. ועכשיו כואב לי הצלע.
הכלב בהה שעות על הדלת. אף אחד לא נכנס, אף אחד לא יצא. ציקו התחיל ליילל חרישית. בראש הוא דמיין כבר מרק ועצם.
רק עוד קצת. עוד טיפונת.
רוח אמיתית מהרי ירושלים התגנבה. הוא כבר בקושי הרגיש את כפות הרגליים. נשכב והתכדרר. לאט לאט התודעה התרחקה, כמו חלום רחוק. הוא עשה את שלו. זה היה קשה, אבל הוא מצא את הפתח הנכון. הכל בסדר. אפשר לישון…
ויקטור בר-נוי היה היחיד בדירה. היו לו המון משימות: לראות חדשות, לשתות תה, לראות עוד חדשות, לשתות עוד תה, לישון, ושוב תה.
לא היה לו יותר מדי מה לעשות. האמת, לעשור הקרוב הוא די מסודר עם השגרה הזו. פעם היה משהו!
נהג רכבת קלה. הביא אנשים מחולון למרכז תל-אביב. חלק מהמערכת שמריצה את העיר. הכי חשוב היה לו ערך.
הכל בסדר! עודד את עצמו האביב תיכף פה. אשתול ירקות. העונה של המנגלים בדרך. רק לעבור את החורף!
הלך למטבח. שם מים בקומקום. פעם, כשחיכה שירתח, היה מדבר עם מישהו. עכשיו קצת שקט מדיי. מרגיש שעשו לו תרגיל. עזבו אותו מהר.
הקומקום שרק. ויקטור שלף את התה הרגיל מהמגירה אבל נגמר. הקופסה ריקה.
לעזאזל! חייב לקפוץ לסופר חשב בשמחה. התלבש במהירות ויצא מהדירה.
בכניסה הבין הנורה נשרפה או שמישהו שוב הבריג איתה. אכניס נורה בדרך חזרה… חשב לעצמו.
פתח את דלת הבניין, עשה צעד ונתקל במשהו. כמעט נפל.
ישמח שלך! רטן. זה היה כלב מכוסה גשם ושלכת. ציקו.
ציקו! זיהה מיד את הכלב של השכנים.
ציקו, מה קרה? רע לך כל כך? רגע, אנסה לצלצל באינטרקום לבעלים. רץ לאינטרקום, חיפש את הדירה של ציקו. אין מענה. חייג לשכנים שם ענו.
היי, אתם יודעים איפה השכנים מדירה 64? הכלב שלהם עומד לקפוא!
הם עברו. התגרשו, הדירה למכירה.
וואלה… תודה!
בר-נוי פשט את המעיל והניח אותו ליד הכלב. ניער בעדינות את הגשם, הניח את ציקו על המעיל. נראה שהכלב לא נושם.
איזה בלאגן… ציקו, תחזיק!
סחב אותו פנימה, שכב ליד הרדיאטור. ליטף אותו בעדינות. דפק בדלת הראשונה נפתחה על-ידי השכנה נועה.
ויקטור, מה קרה?
נועה, הכלב… בבקשה תמצאי וטרינר, תזמיני מונית.
הלו, אילנה?
כן? מי זה?
ויקטור מהשכנים מדירה 72, נועה נתנה לי את המספר שלך.
היי, שלום.
זה לגבי ציקו.
זה של מיכה. אני אף פעם לא רציתי את הכלב הזה.
אממ… אנחנו בדרך לווטרינר…
ויקטור, הבעל הזה לא מצליח אפילו לשלם משכנתא… עכשיו גם עם הכלב! אני שנים סחבתי את המשפחה, ביקשתי להיפטר מהכלב… והוא לא מסוגל, כלום! ביי!
היי, מיכה? זה ויקטור מהשכנים. ציקו חזר הביתה!
אתה מתבלבל. ציקו שלנו נעלם ביער.
בטוח שזה הוא!
לא ייתכן.
הבנתי… אי אפשר ככה.
אתה יכול להסביר?
אתה מבין מצוין. טוב שעזבתם.
עברו כמה חודשים, וציקו גר בבית החדש. קצת איבד מהאזניים, ועל שתי כפות רגליים עדיין היה כואב לדרוך אבל הוא התרגל.
ציקו גם למד: זה לא משחק, זה היה משחק של אנשים תמות. אמיתי.
אבל יש לו עכשיו בעלים חדש. יוצאים שלוש פעמים להליכה. לא בחור צעיר, ואם לא ציקו היה תוקע אותו מול הטלוויזיה. יצא לו מאמן כושר.
אנשים מוזרים. ההם חייכו כמעט גמרו אותי. זה נהנה להתלונן לבסוף הכי טוב ודואג. את ההם צריך לנשוך, את זה צריך לאהוב!
הדלת נפתחה. ויקטור בר-נוי שמע דפיקה.
ויקטור, זה מיכה. אני עכשיו בזוגיות חדשה. החבר’ה שלי רוצים כלב. תן לי את ציקו, אני מתנצל על כל מה שהיה. כמה אני חייב על הווטרינר?
מיכה, לא מבין אותך.
פשוט… הרווחתי מעט ו…
לכלב לא אכפת כמה אתה מרוויח… ציקו אבד ביער.
ויקטור, הנה הוא על המזרן.
זה נוריס, את ציקו איבדת.
ציקו, אליי!
הכלב המשיך לשכב על המזרן, לא זז. רק חשף שיניים.
מיכה, הגיע הזמן. ממליץ פשוט תבדוק את הלב. נראה לי שאין לך אחד.
ומה אתם חושבים? כתבו בתגובות, תנו לייק!
