ליעד הפכה למושא קנאה בקרב החברות והקולגות היא הצליחה לתפוס גבר מבוסס ומבוגר. דניאל היה גדול ממנה בחמשעשרה שנה וניהל את החברה שבה עבדה.
– רק הגיעה וכבר מתחתנת, – ריכלו עליה בעבודה,
– עלתה מ-0 ל-100,
– ממש ככה.
ליעד עצמה לא רצתה להבליט את הקשר בינה לבין הבוס. הם התחילו לצאת עוד לפני שהיא הצטרפה לחברה, ואפילו לא ידעה שדניאל הוא המנכ”ל כשלימדה לראיון פשוט שלחה קורות חיים ופתאום התקבלה לעבודה, למרות שדניאל טען שלא היתה לו יד בדבר את הגיוסים עשה מנהל משאבי אנוש שקיבל החלטות על בסיס ניסיון ורזומה.
בהמשך היא כמובן גילתה את האמת וביקשה מדניאל לשמור על סודיות. אבל שום דבר לא נשאר נסתר לאורך זמן. כל החברה גילתה על הרומן של דניאל, האלמן, והצעירה היפה. אף אחד בקושי החמיץ הזדמנות לרכל עליהם.
ליעד לא התרברבה ביופי שלה, והאמינה שהיא מתאימה לתפקיד בזכות הכישורים, לא רק המראה. אבל לא כולם חשבו כמוה.
– עוד לא עברו שנתיים מאז שדרורית נהרגה, ודניאל כבר חשב על חתונה, – לחשו במסדרונות.
דרורית רותם הייתה הבעלים והאישה הראשונה של דניאל, הם היו עשר שנים נשואים עד שנהרגה בתאונה טראגית. דניאל ירש את העסק ממנה. מהר מאוד הפך לרווק נחשק, במיוחד כשהיה מופנם ועצוב מעל לאובדן אשתו וזה רק הלהיב את הנשים סביבו.
– נאמן אמיתי,
– כמו ברבור, – היו נאנחות.
דניאל לא היה בהכרח יפה-תואר, אלא שחשבונו בבנק הוא זה שמשך המון תשומת לב. אבל ליעד, באמת, לא התאהבה בו בשביל הכסף.
הם הכירו בצורה הכי יומיומית הוא פגע בה בעגלת קניות בסופר גדול בתל אביב, שרט לה את הגרביון וקילקל את הנעליים… וגם צעק עליה שנכנסה בתור כשלא הגיע תורה.
ליעד לא נבהלה וענתה בחזרה, עד שלבסוף הוא שילם על הקניות שלה ורדף אחריה לכל אורך הקניון כדי להתנצל.
– בבקשה, תסלחי לי… היה לי יום קשה, – אמר דניאל. – אולי אני אעזור עם השקיות?
– לא צריך. באתי עם האוטו ואני מסתדרת, – ענתה.
בפועל, לא היה לה רכב. היא חיכתה שהוא יתרחק ואז הלכה ברגל לתחנה. dנן, כמו מזל או חוסר מזל, דניאל עבר באותה דרך וראה אותה מחכה לאוטובוס.
– בואי תעלי. –
– לא, תודה.
– אני לא אזוז עד שתעלי, – התעקש. הוא חסם את המעבר וכולם באוטובוס סיכמו שכדאי שליעד תעלה רק כדי לשחרר את התנועה.
בסוף היא נכנעה. דניאל היה גבר חביב כשהוא לא כועס או דורך עם עגלה על הרגליים… ליעד אפילו חשבה אילו הנסיבות היו שונות, יכלו להיות חברים טובים. אבל לדניאל היו כוונות אחרות הוא התאהב. אחרי שחשב שלעולם לא יאהב שוב, ליעד פתאום הופיעה. שונה מאוד מדרורית חיצונית ובאופי.
ובכל זאת היא תפסה אותו חזק עד כדי כך שמיהר לברר את כתובתה, חיכה לה כל בוקר, עד שלבסוף יצאה איתו לדייט, ושם הכל התגלגל בסוף גם התקבלה בדרכו לראיון והתקבלה אצלו, אולי במקרה ואולי לא.
לדניאל לא היה אכפת בכלל מה רכילות בעבודה. הוא הרגיש מאושר ולא הסווה רגשות. הוא לא פיזר מתנות יקרות הספיק תשומת הלב החמה.
ליעד אהבה את הדרך בה הביט עליה. אבל גם התלהבה מהדירה רחבת הידיים במרכז תל אביב, מהאוטו המפנק, ומהעתיד שהבטיח. היא עברה אליו מהר מאוד והכירה את אמו, שושנה רותם.
שושנה היתה אישה שקטה ושמעה לכל דבר שבנה אומר. כשדרורית מתה, דניאל העביר את שושנה לגור איתו. היא בישלה, ניקתה, כיבסה וחיה את משק הבית. ליעד לא התערבה הסכימה לשתף בבית ואכלה את מה ששושנה בישלה. הכל היה בסדר… עד שדניאל החליט להתחתן.
מה שהפריע לליעד היה שדניאל המשיך לענוד את טבעת הנישואין מאשתו הקודמת.
– אני עדיין מרגיש קשור לדרורית, – הודה. היא דרשה ממנו להוריד את הטבעת.
– אם זה מפריע לך, אני אוריד, – השיב.
– אתה לא נשוי! אחרת, מה זה אומר עלי? שאני יוצאת עם גבר נשוי? – הסבירה, והוא ירד מהעניין.
כשבא הרגע להציע נישואים, דניאל שלף קופסת תכשיטים מהכספת ובתוכה טבעת עתיקה יקרת ערך ירושת משפחה.
הכל היה מתוקתק מסעדה, מוסיקה חיה, כוס יין, ובתוכה… הטבעת.
ליעד כמעט נחנקה כשגילתה את התכשיט שלה, והוא של דרורית.
– תתחתני איתי, – ביקש דניאל ושלף את הטבעת. היא מיד דחתה את הצעתו.
– לא.
– מה לא? –
– אני לא אלבש את הטבעת הזאת,
– זו ירושה נדירה! את יודעת כמה זה שווה?! – התרגז.
– לא אכפת לי מהשווי. אני לא אלבש טבעת של אשתך המנוחה.
– למה?
– זה מביא מזל רע!
– אל תהיי ילדה,
– אז מה, גם שמלה שלה תלבישו עלי? אמא שלך אמרה שהיא שמרה אותה,
– שמלה אפשר חדשה, אבל תכשיטים מסוג כזה כבר אין. תראי איזה זהב! עבודה של פעם!
– לא רוצה תכשיט ישן. וגם לא רוצה לראות אותה עליך, – הצביעה על הטבעת. – כבר הסברתי לך מה דעתי.
– זה סופי? שאל בזעף.
– כן. מצטערת, – אמרה וקמה. הערב נהרס.
– אנחנו צריכים לקחת הפסקה, – אמר דניאל.
– גם אני חושבת ככה.
ליעד הלכה. דניאל לא הסתכל לאחור. הלהקה המשיכה לנגן והטבעת נשארה בקופסה.
בעבודה ניסתה ליעד להתרחק ממנו, גם דניאל הסתגר בלשכה. בערב נסעה להוריה. הם תמכו בה והמליצו לשבור את האירוסין ולמצוא מישהו בגילה.
– את יפה וחכמה, ליעד, למה לך דניאל? גדול מדי, אלמן…
היא שתקה, היא לא ידעה מה ההחלטה הנכונה. מצד אחד, דניאל הוא חתן מצוין, מצד שני נאמנותו לאשתו הקודמת הפחידה אותה.
המבוכה נמשכה. דניאל לא התקשר, ליעד חשה לא טוב ולקחה ימי מחלה. במשרד שמעו שמועות שנפרדו. דניאל רק הוסיף שמן למדורה, הופיע למשרד במצב רוח גרוע ופנה בעצבים כלפי כולם.
גם כלפי אמו. שושנה ניסתה לברר מה קרה לו עם ליעד, קיבלה רק תשובות עמומות ויחס עוין. זה הדאיג את שושנה ורצתה לעזור – ובאה לבקר את ליעד בדירתה.
– שושנה!? – ליעד הופתעה.
– היי ליעדי, מה שלומך?
– חולה קצת,
– בגלל זה עברת לדירה לבד? לא לרצות להדביק אותי?
– לא בדיוק, – הסמיקה.
– אז למה שלא תחזרי? דניאל מאבד את הראש בלעדיך,
– לא נראה לי,
– הגאווה לא נותנת לו לדבר. את יודעת שאתם משלימים אחד את השנייה, מה קרה?
– הוא רוצה שאתחתן עם טבעת שהיתה של אשתו,
– זה כל הסיפור? אם לא הטבעת הכל היה עובד?
– צריך למכור אותה ולקנות משהו חדש. אני לא רוצה לחשוב שענדה את זה מישהי אחרת… וגם יש בזה אנרגיות.
– אני מסכימה איתך, ליעדי. דניאל לא מוכן לשחרר את העבר, הוא אוהב אותך אבל לא עוזב את דרורית,
– אי אפשר לבנות חדש על ישן, שושנה, – אמרה ליעד. – תודה שבאת, שמחתי לראותך.
שושנה עזבה, מצרה על הסיטואציה. על ויכוח שטותי, אבל כנראה שגם לשטויות יש שורשים עמוקים.
אחרי שבוע ימי מחלה, ליעד היתה מוכנה לעזוב גם את העבודה. היא הגישה מכתב פיטורין, דניאל ישר חתם בלי לומר מילה, רק הביט בה במבט עיקש ומרוחק.
– מתנהג כמו ילד, – אמרה לו בזמן שיצאה.
– את אשמה! אף אחת עוד לא סירבה לי.
ליעד שתקה, היא הבינה שעשתה נכון. על האצבע שלו הבריקה הטבעת הישנה.
עשיתי את הבחירה בשבילי. הוא לעולם לא ישחרר את אשתו. חשבה, אספה את חפציה, ויצאה סוף סוף שלווה, בלי חרטה בלב.
ודניאל עוד זמן רב נעלב, לא מצליח להבין איך ולמה ליעד לא הסכימה להתחתן איתו כזה חתן נחשק.
