מה אתה צועק עליי?! התרעם הגבר. אני מרפא ומאכיל את אשתך, ואתה מרים עליי את הקול?! מה זה אמור להיות! הם צרחו אחד על השני חצי שעה, עד שהעורב השתתק מהמאמץ והגבר כבר לא היה מסוגל להמשיך
הגבר שב לביתו לאחר משמרת הבוקר במפעל בדרום תל אביב. סוף השבוע עמד בפתח, וכבר זה העלה את מצב רוחו. אך לא זה בלבד. במוצאי שבת חיכתה לו פגישה ראשונה ומרגשת עם אישה שהכיר דרך האינטרנט.
הם התכתבו במשך חודש: שוחחו על העבודה, על תחביבים, שיתפו במחשבות, כמו שנהוג במקרים כאלה. ואז, סוף כל סוף, קבעו על פגישה. מה שנותר היה רק להתקשר למסעדה קטנה וחמימה בנווה צדק, להזמין שולחן, ולבחור בגד הולם.
עמוק במחשבות נעימות הוא כמעט הגיע לדירתו דירת שני חדרים קומה רביעית בבניין סטנדרטי. נותרו לו חמישים מטרים עד הכניסה. זה הרגיש כאילו בצעד נוסף הכל יכול היה להשתנות, אבל…
האבל הזה…
ממש לפני הכניסה, מעץ שלא הבחין בו מעולם, צנחה לרגליו לפתע עורבת. העוף התאמצה להתרומם, צווחה בקול רם, ומעל הראש במרומי העץ התרועעה להקה שלמה. הרעש נשמע כאילו הכתה צרה בביתו.
לא חסר לי כלום, מלמל לעצמו. רק זה היה חסר לי עכשיו.
העורבת ניסתה לעמוד, אך התמוטטה שוב על הארץ. הבחין שרגלה הימנית שבורה.
ומה עכשיו איתך? שאל את עצמו במבוכה.
לחלוף ליד העורבת מבלי לסייע, לא הצליח. הסיר את הזקט שלו, פרש אותו בעדינות מעל העוף, הרים אותה ונכנס לבניין, בעוד הקריאות הנואשות של הלהקה רודפות אחריו.
בבית הוציא בזהירות את העורבת וניסה לבחון את רגלה. היא מיהרה לנשוך את אצבעו במקורה.
אוף איתך! התעצבן והצליח, לא בלי קושי, לעטוף את המקור שלה במטפחת.
טלפונים למספר מרפאות וטרינריות לא הועילו בעופות לא מטפלים, כך נמסר לו. גם חברים לא יכלו לעזור. ואז נזכר: הרי הוא מכונאי טוב. אולי ימצא פתרון.
ראשית, הניח את העורבת בקופסה נמוכה עם מגבות רכות והעמידה על אדן החלון. ונתן לה שם ישר שילי.
שעתיים בילף סד חיסל פיסות עץ קטנות, חתך חריץ, חיבר היטב עם איזולירבנד. סיים, והסיר את המטפחת מהמקור.
שילי ניסתה מיד לנשוך אותו שוב.
תרגעי, אמר ברוך אני רק רוצה לעזור. אבל זה לא הולך ככה. צריך גם להאכיל אותך.
חיפוש קצר באינטרנט הביא אותו למסקנה: עליו להגיע קודם לחנות דייג ואחר כך לבית המרקחת. בראשונה רכש תולעים וזחלים, ובשנייה פינצטה ומזרק. בבית, החל להאכיל.
בכוח פתח את המקור ודחף פנימה את המזון. מים טפטף בעזרת מזרק. העורבת פלטה, צרחה ונשכה; והוא, למרות הכל, המשיך בשלו.
בסוף, שניהם נשברו מעייפות. שילי, שבעה ומותשת, נרדמה. וגם הוא הלך לנוח.
בבוקר שוב חזר אותו טקס: האכלה, צעקות, עקשנות. לפתע יבחין שזכר עורב גדול יושב על אדן החלון מבחוץ וצופה בהם.
בלי לחשוב הרבה, פתח הגבר את החלון.
נראה לי שאתה בן זוג של שילי, נכון? תיכנס, תראה בעצמך. אני רק רוצה לעזור.
העורב הגדול הקשיב, הטה את הראש בזווית, מביט בעיון לעבר שילי. לבסוף צעדים זהירים פנימה.
שילי פלטה חרחור שקט. העורב פנה אל הגבר, פרש כנפיים וצעק בקול.
מה אתה צועק עליי?! נעלב האיש. אני מטפל ומאכיל את האישה שלך, ואתה מרעים קול?! מה זה צריך להיות?
וכך הם, גבר ועוף, צרחו זה אל זה חצי שעה, עד שהעורב צרוד והוא תשוש.
אז, בלי מילה, דחף האיש לעורב שתי קופסאות האחת תולעים, השנייה זחלים. העורב בחן כראוי את המזון, התענג, ואכל.
אה, בטח, גיחך האיש. תתכבד. אני הרי טרחתי בגללך, מסתבר.
לאחר ששבע, ניגש העורב לשילי והחל לסדר בנחת את נוצותיה.
איזה יופי… התרגש הגבר משפחתיות אמיתית. אל תדאג, אני אעזור לשילי לשרוד. רק תסביר לה להפסיק לנשוך ולאכול בעצמה.
בלילה העורב עף משם, ובבוקר הופיע שוב. נקישות מקור בזכוכית, המתין שישחררו אותו פנימה, בדק את שילי, ואז אכל בשלווה.
בוקר טוב, חייך אליו האיש נראה שאנחנו מתחילים להבין אחד את השני
בזמן שהאכיל את שילי ושיכנע אותה לחדול מלנשוך, בן זוגה בחן את העניינים מרחוק.
ופתאום נחתה עליו כמכת ברק המחשבה.
אלוהים אדירים נאנח היא הרי מחכה! ושכחתי להתקשר, לא הזמנתי שולחן
בהיסוס הרים את הטלפון והתקשר.
סליחה, פתח בלב כבד אני פשוט מוכרח לספר לך מה קרה, לכן לא התקשרתי ולא הזמנתי.
אז עבורך איזו עורבת חשובה יותר מפגישה איתי?! קטעה אותה בהתרעמות.
לא זה לא ככה זה פשוט יצא ככה
אז תחיה עם העורבת שלך! אמרה בתקיפות וניתקה.
זהו זה, נאנח לגבר, פונה לעורב הדייט נגמר, עוד לפני שהתחיל.
ופתאום העורב דאה לשולחן, פתח כנפיים, הלך בגאווה מצד לצד, כאילו מתווה את הדרך.
הגבר לא התאפק וחייך.
לא יודע אם הבנת משהו ממה שאמרתי, אבל התמיכה שלך מורגשת. אז אתה אומר לא להישבר, להישאר חזק?
באותו רגע נשמעה דפיקה בדלת. שם עמדה תמר, שכנה מהקומה החמישית אישה נעימה שתמיד ברכה אותו במעלית.
סליחה, גמגמה קצת כבר כמה ימים יש התקהלות של עורבים מחוץ לחלונך. הכל בסדר? קרה משהו?
קצת קשה להסביר חייך תיכנסי, תראי בעצמך.
היא נכנסה ונפלה מההלם.
וואו אתה מציל עורבת?
שילו, תיקן.
אז העורב הוא עומר, צחקה תמר.
הצחוק שלה הצלצל כמו פעמונים, והוא פתאום הבין כמה זמן לא שמע משהו משמח כל כך. הביט בה והבין אז מה אם הדייט ההוא לא התקיים, זו התחלה חדשה.
עומר שוב פרש כנפיו, עבר בשולחן בגאווה, ותמר צחקה שוב.
מכאן הדברים זרמו. עומר נקשר מאוד אל תמר: כשנכנסה, התחיל להתלקק ולהתקרב. תמר הסמיקה וחייכה.
שילו התחילה להפנים שמבינים אותה, הפסיקה להיאבק והחלה לאכול לבד. ההחלמה הזדקנה במהירות. האיש השאיר לתמר מפתח נוסף, וכשהיה בעבודה, היא באה להשגיח.
התחבבה עליו יותר ויותר. כבר עמד להזמין אותה לדייט, כשקרה עוד דבר.
בלילה, אחרי משמרת שנייה, שב לביתו. זה היה יום מיוחד בזמן ההפסקה קנה לתמר מתנה צנועה: שרשרת כסף עם תליון לב אדום.
הלך ברחוב וחייך לעצמו, מדמיין את רגע המתנה. פתאום ממול, מתחת לפנס, צצו שתי דמויות.
תביא את הארנק, הטלפון, והשעון! אמר אחד, שולף סכין.
ותפשוט מיד את המעיל, פקד השני.
לא הספיק אפילו לפחד.
פתאום נחתה על התוקפים עננה שחורה. צרחות אימה, כאב, ייאוש. עשרות מקורות דקרו וצלפו. להקת עורבים תקפה אותם בעוצמה.
הוא רץ הביתה, ובבוקר…
על הדלת עמדה תמר, חיוורת ורועדת מהתרגשות.
אלוהים! כבשה אותו בחיבוק אתה בסדר! חששתי שקרה לך משהו…
מה קרה? שאל בשקט, מלטף את שערה.
בלילה להקת עורבים תקפה שני אנשים. כמעט ניקרו להם את העיניים. הם מאושפזים במצב קשה.
הגבר חייך, נזכר פתאום.
קניתי לך מתנה.
איזו מתנה? באמת, אין צורך… הסמיקה.
אבל כשהראה לה את השרשרת הכסופה עם התליון האדום, היא חייכה ונשקה לו על הלחי.
איזה יופי. תודה, אמרה ונטלה את השרשרת, אך…
ה”אבל” הזה…
עומר, כרעם שחור, חטף וחטף את השרשרת מידי האיש. הניח אותה ליד שילי.
הגבר ותמר פרצו בצחוק.
אקנה חדשה, הבטיח.
עומר פרש כנפיים בגאווה והשמיע “קאההה” ניצחון. שילי לקחה בעדינות את השרשרת והחביאה אותה בקופסה שלה.
והאיש ותמר עמדו, מחובקים, בכניסה לדירתו.
ומה זה משנה?
בסוף, הכל נשאר במשפחה.
עומק הלב: לפעמים חלומות מתרסקים, אבל הלב אף פעם לא מפסיק להיפתח לאהבה ולחמלה גם בבני אדם וגם בבעלי חיים. לפעמים דלת מפגש אחד נסגרת רק כדי שדלת אחרת תיפתח, וצריך לדעת לזהות את מתנות החיים, גם כשהן מגיעות עם נוצות.
