הכלה החדשה

רוית אברהמי הניחה על שולחן הערוך מנה יפה של עוף בגריל ונשמה עמוק. עוד רגע והבנים יגיעו עם הנשים שלהן.
הקטן התחתן לא מזמן, החתונה הייתה צנועה. ככה הדור הצעיר עושה עכשיו, היא חשבה. רוית מבחינתה הייתה עושה חגיגה מהסרטים, והרי גם את החופה עם בעלה היא עשתה בקטן, נרשמו ברבנות ושלום. אפילו את הטבעות קנו רק אחרי שנה שני טבעות עדינות מזהב. הילדים, לה הייתה רוצה לשמח אותם באמת, עם מסיבה גדולה, אבל שיהיה, כל אחד ומה שטוב לו.
“רק בעיה אחת יש הכלה פשוט מטופחת מדי,” הודתה בליבה. אבל היא כבר החליטה לדבר איתה על זה.
הכלה דקלה סך הכול בחורה טובה, נעימה. השפיעה לטובה על הבן שלה נדב. עזרה לו למצוא עבודה מצוינת, דחפה אותו להתפתח, לטפס בעבודה. עד גיל שלושים הוא רק התפנק בבית, לא רצה להתאמץ. רוית כבר התחילה לדאוג, לשמחתה, הכל הסתדר.
ובכל זאת, דקלה ממש מגזימה בטיפוח. כל שבוע קוסמטיקאית, מניקור, תספורות, עיסויים. הוצאות ענקיות, ובשביל רוית, ככה לא מתנהגת אישה נשואה במשפחה צריכים לשים קודם.
יבואו ילדים מה, תעדיף ללכת למניקור במקום לקנות לילד מגפיים? ככה רוית אף פעם לא הבינה נשים כאלה. כל החיים שמה את כולם לפניה. במיוחד מאז שבעלה נפטר, והבנים אפילו שכבר גדולים עדיין הזדקקו לעזרה כלכלית.
מחשבותיה נקטעו מצלצול בדלת הגיעו הילדים. דקלה נכנסה לסלון כאילו על מסלול שיער מסודר, ציפורניים מצוחצחות. כמעט בלי איפור בזכות הקוסמטיקאית.
דקלה, איך את יפה היום! קראה רוית בכנות, לא מצליחה להסתיר קמצוץ ביקורת. והחליפה חדשה?
כן, קניתי אתמול, חייכה הכלה. קיבלתי בונוס טוב בעבודה.
כדאי לחסוך, לא התאפקה רוית. כל בונוס, תוספת, משכורת 13 לשים לפנסיה. תאמיני לי, תמיד צריך!
דקלה שתקה. היא אהבה את רוית, אישה פשוטה, שהקריבה הכל לבית. אבל בלב חשבה מי שמרבה לחשוב על ימים קשים, מזמן אותם.
הערב היה נעים. אבל רוית ניסתה פה ושם להתחיל שיחה עדינה על בזבוזים מיותרים. דקלה קלטה שההערות הן אליה.
את מתי עשית מניקור בפעם האחרונה, רוית? נשברה לבסוף.
אני… גמגמה רוית. אף פעם. קצת מסדרת בבית, כדי שהידיים יהיו מסודרות. לא צריכה יותר.
אף אחד כמעט לא שם לב לדיאלוג הקצר. אבל לדקלה היה קצת עצוב בשבילה. לגדל שני בנים, ששניהם כבר מסתדרים יפה, ועדיין לא לבזבז כלל על עצמך.
נדב, אמא שלך אי פעם עושה משהו רק לעצמה? שאלה בדרך הביתה.
לא יודע… מבשלת, ראית איך הכינה. רואה טלוויזיה. נפגשת עם השכנות. למה?
כי לא ראתה שמחה בחיים! למה שלא תיקחו אותה לסרט? להצגה? למסעדה?
עזבי, היא לא צריכה את זה.
דקלה שתקה. בראשה עלתה אמא שלה, שגם כשלא היה, תמיד השקיעה בתספורת, שמלה יפה, וגם מנוי לתיאטרון בשביל הנשמה.
החלטה נפלה רוית חייבת לפחות לטעום ממה שחיים בשביל עצמך, לא רק לשבת בבית ולחכות לנכדים.
לאחר כמה ימים התקשרה דקלה לרוית והציעה לצאת יחד לטייל, לקפה. ועל הדרך להיכנס לסלון יופי דקלה הזמינה תור לקוסמטיקאית והציעה לרוית לבחור טיפול לפינוק.
מה פתאום, נבהלה רוית. את צריכה תחכי לי בפואייה או בחוץ.
למה סתם לחכות? עדיף שתקחי מניקור ומסאז’ ידיים.
ממש לא בא לה, אבל לבסוף רוית הסכימה. דקלה התקשרה מראש לסלון המוכר והסבירה את הסיטואציה.
תקשיבו, זו חמותי בפעם הראשונה תפנקו מכל הלב. תציעו גם פדיקור, מסכת פנים, מה שתרצו. על המחיר תגידו ששולם כבר. יש עליכם!
הביאו את רוית המובכת לסלון, השאירו בידיים טובות.
זה רק חצי שעה, נכון דקלה? ותשלום? כמה עולה?
העובדת הנחמדה הכניסה את רוית והשאירה את דקלה לשבת בפואייה עם טלפון ביד. לא תכננה שום טיפול לעצמה.
אחרי שעתיים יצאה רוית, רגועה, זורחת. ידיים רכות, עור זוהר. הצוות ידע את מלאכתו.
דקלה, כמה פינקו אותי! עם קפה ועוגיה וטיפול. יקר, נכון? בטח עלה המון.
יש עכשיו מבצע! התערבה מנהלת הסלון. חברה מביאה חברה, מקבלת חינם. היום הכול עלינו!
דקלה וחמותה נכנסו אחרי זה לבית קפה קרוב. רוית הלגימה קפוצ’ינו והשתחררה.
אולי נעשה מסורת של מפגשים כאלה? הציעה דקלה. יש המון הנחות למי שבאה קבוע. נהנית?
מאוד, הודתה רוית. לא תיארתי לעצמי שזה יכול להיות כל כך נעים.
היית צריכה לנסות מזמן!
פעם… הילדים היו קטנים, בעלי ז״ל תמיד החמיר וחסך. ואז כבר לא היה צורך.
עכשיו יש! בשבילי, שתבואי איתי.
אפשר לפעמים… בשבילך.
וככה זה הפך להרגל: רוית החלה יחד עם דקלה לטפח את עצמה. דקלה בעדינות רעננה לה את המלתחה, ותמיד הודיעה על מחירים נמוכים בהרבה מהאמת.
שכנעה את נדב להזמין את אמא למסעדה; אחר כך הלכו יחד לסרט, ובהמשך קיבלה רוית מנוי לתיאטרון כמתנה לראש השנה.
נהיית צעירה פירגנו לה השכנות.
ככה זה, כשיש צעירים שמושכים אותך, חייכה ברוגע.
היא באמת הרגישה שרק עכשיו, בגיל הפנסיה, כאמא לשני בנים בוגרים, מתחילה לה הנעורים האמיתיים.