הוא ניצח בגירושים בבטחה אבל אבא של אשתו קפא באמצע אולם בית המשפט
רוב הגברים יוצאים מגירושים שבורים, כמו כביש סדוק בירושלים לאחר חורף קשה. אבל גבריאל כהן צעד במסדרון בית המשפט המחוזי בתל אביב כאילו זה עתה זכה בטוטו. חליפתו בגוון כחול כהה וחולצה בגוון זית, עניבתו הכחולה קשורה כראוי, והחיוך על פניו מבשר לעצמו שחברת ההייטק שלו, הדירה בקיסריה וחירותו החדשה בטוחות בכיס, והשאיר את אשתו, נעמה, בידיים ריקות לחלוטין.
אבל גבריאל שכח פרט קטן: אבא של נעמה. כמו בשחמט, משחק לא נגמר לפני שהמלך לכוד ואבי המשפחה, המלך האמיתי, רק התכונן להיכנס לעמדת המט.
בחדר הצדדי, לחש גבריאל לעורך דינו אדם רוזנברג:
תשעים אחוז מהנכסים הנזילים. החברה כולה שלי. לא האמנתי שהיא תוותר בקלות כזו.
אדם חייך בעדינות, עורם תיקיות עבות על שולחן עץ מבריק.
גבריאל פרץ בצחוק שקט וזיכרונות של אנטיפתיה ריצדו בראשו נעמה אפילו לא ניסתה להיאבק על הדירה בקיסריה. מיד שלח הודעה לעוזרת שלו להזמין שמפניה.
הרגיש בלתי מנוצח, מנותק מהאמת שהפרידה שלהם עוד תעלה לו הרבה יותר מכסף.
באולם 8, נעמה ישבה אוורירית, שמלתה פשוטה, שיערה קלוע לצמה הדוקה. נראתה כמי שנכנעה. אך בעיניה הבריקות הסתתרה תכנית מחושבת.
שייקח את החברה, שייקח את הדירה סיננה לעורכת דינה, תמר שפירא הוא מודד את עולמו במספרים וחשבונות.
אם אתן לו הכל, ירפה מההגנות. כאן אני רוצה למצוא אותו.
גבריאל פסע פנימה, זקוף ומלא יהירות. הוא חייך בזחיחות כלפי נעמה:
את תמיד תהיי מסודרת, אמר. נעמה נותרה שלווה ומדודה.
השופטת רחל ברנר נכנסה, הדממה התפשטה:
אנו כאן להכריע סופית בפרשת כהן נגד כהן, קולה חתך את האוויר.
ההסכם ברור לטובת הנתבע, מר כהן.
אדם רוזנברג ענה בנינוחות:
לקוחי רוצה רק שלום, כבוד השופטת.
השופטת הרימה גבה לעבר נעמה:
את מוותרת על הזכות לדירה ולחברת כהן טכנולוגיות? זה נכון?
אינני רוצה דבר מחברת כהן טכנולוגיות, ענתה נעמה, חיתוך מדויק.
לבו של גבריאל התעופף בניצחון עד שדלתות האולם חרקו ונפתחו.
יצחק פדרמן, אביה של נעמה, נכנס לצלילי מקלו הנוקש על ריצפת האבן, עיניו נוצצות ותפוסות בגבריאל.
יש לי השגות, אמר בשקט יצחק הנכסים האלה אינם שייכים למר כהן.
הזקן בטח התבלבל, מלמל גבריאל, פנסיונר, שען מגדרה.
יצחק לא ענה לבזות. הניח תיק עור ישן מול גבריאל. תפתח, אמרה נעמה בקור.
בתוכו תמונת שחור לבן, ומסמך: “האימון הסגור של משפחת פדרמן”.
מערכות הליבה, התוכנה החדישה, והדירה בקיסריה כולם באמון הסגור והם שייכים לנעמה לאחר הגט. פניו של גבריאל החווירו.
אין לך שליטה על התוכנה, הדירה או החברה, אמר יצחק.
עשר שנים חיית בחיים שכורים. והחוזה נגמר.
נעמה מרחה ליפסטיק בנימוס:
מזונות נוכל לדבר, אך אינני משלמת להם.
אדם מיהר לעבור על המסמכים:
הרישוי מבוטל. בלעדיו חברת כהן שווה כלום.
החוזה עם משרד הביטחון פג תוקף. תביעת ענק על הונאה בפתח.
יצחק נשען על מקלו:
אני מתקן דברים. ואתה, גבריאל, שבור.
אני בניתי את החברה! החוזה שווה מאתיים מיליון ש”ח! התפרץ גבריאל.
נעמה התקדמה:
החוזה תלוי בקוד שלי, גבריאל. ליבת המוצר.
עשר שנים לגלגת אותי מהניהול, שלחת אותי ל”העבודה המשעממת שלי”.
אבל היא שניהלה. כל עדכון, כל תיקון בשלוש לפנות בוקר הכל אני. ואתה לקחת את הקרדיט.
יצחק הרעים בקולו באולם ההמום:
הרישיון בוטל. לחברת כהן אין זכות להשתמש בתוכנה.
גבריאל התמוטט בכיסאו. הניצחון שחלם עליו התאדה כרוח ים בליל שרב.
צעק, כשקלט שהחוזה המדינתי מת בלעדי הרישוי החברה תקרוס, צפו נגדו עברות פליליות, ואיש לא יזכור את מפעלו.
חיוכה השלו של נעמה הבהיר: על רדיפת בצע יש לשלם ביוקר.
השופטת ברנר הכריזה על הפסקה לשעה. גבריאל ואדם נאבקו נואשות להציל את המצב.
האמון של פדרמן היה מושלם מלכודת שנפרשה עשר שנים קודם.
כל ניסיון ערעור יארך שנים, וחוזה המדינה כבר יחשוף פלילים.
גבריאל התחנן לנעמה: חצי-חצי, פיטורי עובדים, הצלת החברה.
היא ראתה דרכו. שנים עקבה אחרי התכתבויותיו, ראתה כל בגידה.
יצחק הציב תנאים: גבריאל חותם על העברת החברה, יוצא מהדירה בקיסריה, פורש מתפקיד המנכ”ל, מקבל חופשיות או מואשם בגניבה, הונאה ופשעים קיברנטיים.
בעודו בלית ברירה, חתם גבריאל.
בסתר, ניסה להפעיל “פיצוץ שמשון” מחיקת השרתים. נעמה הקדימה אותו.
המתג, שחשב שהפעיל, שלח ישר למשרדי הסייבר והשוטרים עצרו אותו במקום.
הבין מאוחר מדי כי הותירו אותו מאחור, בכל צעד הוקף בתחבולה.
נעמה ויצחק יצאו כמנצחים.
נעמה השתלטה על החברה, קראה לה Vector Systems, שילבה בין אחריות לניהול, ציור וסדנת השען עם האב.
גבריאל קיבל 15 שנות מאסר פדרלי. אורח החיים שלו נעלם, האימפריה הפכה לחלום ישן.
לבסוף למד לקח מר: הצלחה היא לא שליטה או שווי שוק, אלא יסוד יצוק. והנה, שען ובתו הם אלה שבאמת יודעים לכוון את הזמן.
