דנה הגיעה הביתה מוקדם מהצפוי, אוחזת בשקיות עמוסות כל טוב מההורים. היא כל כך רצתה להפתיע את בעלה, אבל במקום חיבוק חם, עידן שלח אותה לסופר. מה שקרה אחר כך אפילו היא לא יכלה לחזות.
הכתף של דנה כמעט יצאה מהמקום, השקית הייתה כבדה ברמה של “שכונות בצבא”. הגב שלה כבר במשך חודשיים לא הפסיק לכאוב, והפך אותו לסיידקיק שלה. היא הניחה בזהירות את כל השקיות ליד התחנה, על האספלט השבור, נושפת אוויר באכזבה.
ההריון הזה חודש שישי! זה לא משהו שאפשר לצחוק עליו. ובמיוחד לא כשאת מנסה לשמח את בעלך וחוזרת מההורים שלך שלושה ימים לפני הזמן. דנה כל כך התגעגעה לעידן, שכבר מהכניסה לירושלים היא סופרת רמזורים מהתרגשות.
מה עידן עושה עכשיו? כנראה יושב רגוע עם הגרסה העברית של הפלייסטיישן, בלי שום חשד שהיא כבר כאן, חמש דקות הליכה מהבית. הדרך לפתח הבניין נראתה כמו העליות בשוק מחנה יהודה בסוף יום עבודה. השקיות היו עמוסות בכמויות פסיכיות של ריבות ביתיות, גפילטע פיש דלוקס ותפוחים שמנים מבית ההורים היה ניתן לפתוח קיוסק במילוי.
אחרי חמישים מטרים של גרירה, דנה הבינה: אין מצב! הגב שלה הודיע ניתוק חד צדדי. היא שלפה נייד מהכיס וחייגה לעידן.
עידנוש, מאמי, הגעתי היא לחשה כשהוא ענה סוף סוף.
מה קרה? את בסדר? הוא נכנס ללחץ כאילו עמד בבגרות.
כלום לא קרה. אני בתחנה ליד הבית, תרד לעזור לי עם השקיות. אמא דחפה לי פה מלא דברים לא אגיע בלי עזרה.
מה, את פה?! עכשיו?! למה לא אמרת מראש? היינו קובעים ליום חמישי!
רציתי להפתיע אותך, נו. אתה לא שמח? עייפתי מהנסיעה, בוא תאסוף אותי, נרד למטה לאכול משהו. יש תפוחי אדמה, יש ביצים.
אבל יו, דנה, כל הבית ריק! אתמול גמרתי הכל. תקפצי רגע לשופרסל פה מעבר לפינה, תקני בשר, כזה טוב. רציתי לפנק אותך, הבאתי יום חופש במיוחד!
בוא רגע אתה קולט? אני בהריון, מחזיקה שתי שקיות כבדות, ואתה שולח אותי לסופר?
מאמי, זה שתי דקות ממך. קחי קצת תפוחי אדמה, גם הבשר, מישהו יעזור לך זה בשביל שנינו! אני פה מסדר הכול!
דנה הסתכלה על הידיים האדומות שלה. רצתה לפרוץ בבכי מול מוכר הנקניקים. אבל אולי מחכה לה משהו גדול? בטח הוא מתכנן איזו הצעת נישואין מחודשת או ברכה עם נרות בחדר. בשיא ההיריון הכל בכלום.
היא נכנסה לסופר ללא נשמה, מקבלת מבטים מרחמים מהקופאית שנרדמה על הברקוד. הבשר היה כבד כמו סיפור משפחתי, והתפודים בכלל היסטריה. כשהגיעה סוף סוף עם השקיות הכפולות לבניין, הידיים שלה תפקדו כמו שוארמה שנפרסו מדי הרבה זמן.
הטלפון צלצל.
קנית? עידן שאל בקול עליז.
קניתי, ענתה עם חיוך מר שנמרח לה עד למצח. פתח את הדלת.
חכי! חכי! תני עשר דקות, אל תעלי עדיין!
מה?? עידן! אני לא מרגישה את הרגליים ועוד מעט הלידה!
סבלנות, עוד רגע. הכנתי משהו!
דנה צנחה על הספסל, השקיות נופלות בקול נפץ. נמאס לה. היא דמיינה דירה עם בלונים ושוקולדים ולפחות איזה שיר של עידן רייכל. שום דבר מזה לא שווה להישאר עם רגליים תפוחות על ספסל רחוב באמצע הלילה.
אחרי חצי שעה של דיכאון, הדלת סוף סוף נפתחה. עידן התפרץ, נרגש ומטושטש לגמרי, טי-שירט הפוכה, שיער עף לכל כיוון וריח של אקונומיקה שעבר הגבול.
או, הגעת! איזה יופי, בואי. רואה איזה מזג אוויר נחמד? יאללה, נעלה מהר.
תגיד, מה נסגר עם הריח הזה? למה אתה מריח כמו יום סידור הבאסטות בשוק?
הפתעה!
עולים הביתה. עידן פותח בגאווה את הדלת, עומד כמו שחקן ראשי באוסקר. דנה נכנסת, בודקת סביב ריח עז של אקונומיקה וזול של רוח ים מהסופר. בית מצוחצח, הכל פיקס, לא רואים ענן.
היא מתקדמת למטבח, פותחת שירותים כלום. הבית מבריק. הפסלים הקטנים שלה נדחסו בפינה, ולמטה הרצפה נשטפה אפילו מתחת לספה.
נו, מה את אומרת? הוא זורח, נדלק כמו מטבע של חמישה שקלים חדשים.
זהו? זה כל הסיפור?
מה? דנה! אני שעה פה מקרצף, הבית מבריק! כלים, שירותים, שטיח, הכל! אני רציתי שתיכנסי לדירה מוכנה, שלא תצטרכי לעשות כלום!
היא בולעת דמעות.
אז בשביל זה שלחת אותי לסופר עם שקיות בהריון? בזמן שאתה סיים לשפשף את הבית?
רציתי שיהיה לך נעים, כל הזמן את מתלוננת שאני לא עושה בבית כלום. עכשיו הבאתי לך דירה כמו בקטלוג!
עידן, אני בהריון, יש לי גב בוער, רציתי שתחבק אותי! למה זה עדיף עליי? מה שווה דירה נקייה אם אני על הרצפה?
הוא זורק את הסמרטוט לכיור.
נו באמת, לך תסביר תמיד יש לך טענות, לא משנה מה אעשה. כל הלילה אני פה לא נרדם ודואג שתהיי שמחה, והכל הפתעות. ופתאום שוב צרחות! תאמיני לי, גם ביום החתונה פה לא היה כל כך נקי!
עדיף בית פחות נקי ואני לא אפול מהרגליים! הייתי בסופר, קפוא לי הגוף! נתת לי לסחוב בשר בשביל איזה מעלה נוסף בפנלים?
את באה בטענות אבל את זו שקדמת הגעה! אם היית באה בזמן הכל היה מושלם, דירה חדשה, פתאום עשית הפתעה ואני נשארתי עם לחץ. את כפויה טובה, דנה!
טריקת דלת. שקט. התינוק בבטן לא מרוצה.
אחרי עשר דקות, עידן מציץ פנימה.
אז להכין את הבשר בכל זאת?
עזוב אותי, עידן, אני רוצה לישון. אל תבשל ואל תתקתק, פשוט תן לי קצת שקט.
בכיף! מחזיר טריקה.
דנה הולכת לשרותים, בודקת במראה פנים חיוורים עם עיגולים שחורים ובלגן בשיער. נזכרת איך דמיינה את עידן קופץ עליה מהתרגשות, אומר “ברוך השבה, כמה התגעגעתי.” במקום זה, היא קיבלה הפתעה עם אקונומיקה.
אחרי יום כזה, ברור שהיא אורזת ומחזירה שיניים הביתה, אל אמא שלה. כולם ניסו לשכנע אותה חמות, גיסות, דודים מפתח תקווה שתחזור אליו, שעידן למד את הלקח. הוא גם לא הפסיק לצלצל, נשבע שהבין הכל. אבל דנה היא כבר קיבלה החלטה: מה צריך בעל שמעדיף סמרטוט על הבריאות של האישה והילד שבדרך? בסוף, ברוך שעשה לי נס, הסדר בבית היה קטן לעומת סדר בחיים.
